החזון הגדול של מיכאל הלפרין
מיכאל הלפרין יוצא לארץ ישראל עם חלומות גדולים בברכת חברו. כשהוא נקלע לקשיים כלכליים וחוזר לרוסיה, החבר חש אשמה אך הלפרין בטוח שהדרך לא תמה
בימי העלייה הראשונה, עזב מיכאל הלפרין את וילנה ופנה לצאת לירושלים. הוא נכנס בזמן התפילה לבית הכנסת הגדול, פתח את ארון הקודש ובדמעות שליש קָבל לפני בורא העולם על כל הצרות שהביא על עמו. הוציא הלפרין את ספר התורה ונשבע להקדיש את כל הונו לטובת ארץ ישראל, וחתם בקריאה: “אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני!”.
רבים מהקהל בכו יחד עימו וההתעוררות הייתה גדולה, וביניהם עמד גם ידידו יהודה אפל שליווה אותו בקריאה: “להתראות בשנה הבאה בירושלים!”.
נסע הלפרין, התיישב בארץ, ואף היה ממקימי נס ציונה. כעבור תשע שנים, יהודה אפל, שהיה טרוד בעסקי חובבי ציון באספת ביאליסטוק. ראה פתאום את ידידו מיכאל יושב בפתח המקום, לבוש קרעים, פניו רזים ומראהו מדוכא. סיפר הלפרין כי איבד את כל הונו בעסקת קרקעות נס ציונה עד שהיה מוכרח לעזוב את ארץ ישראל ולמצוא פרנסה.
אפל התמלא צער גדול וחשב: אותו רעיון שנדבק בי, לשוב לארץ ישראל, הוליד רק סבל וחרפה!
אמר לו הלפרין: אני הייתי שליח הציבור! וגם אם צעדיי כושלות ואדמת נס ציונה אבדה לי, הדגל שקבעתי באדמת נס ציונה עוד מתנוסס!
אנשי העלייה הראשונה ראו עצמם כחלוצים ההולכים לפני המחנה. המטרה שלהם הייתה להגיע לארץ ולהכשיר גרעיני התיישבות למען העתיד. הסיפור מתאר את ימי האכזבה כאשר התברר שארץ ישראל מתקשה לפרנס עולים חסרי אמצעים.
הסיפור מתאר את סיפור העלייה והירידה של מיכאל הלפרין. הלפרין הוא צעיר נמרץ ואידיאליסט. הוא נעמד על הבימה בבית הכנסת, נושא מעין תפילה מלאת מרורים ומכריז בהתלהבות שבכוונתו להקדיש את כל הונו למען יישוב הארץ. אלא שהתוכנית מסתבכת, הוא אכן רוכש אדמות כדי לייסד את נס ציונה, אך איננו מצליח לעמוד בתשלומים שהתחייב בהם. בלית ברירה הוא חוזר כלעומת שבא לגולה. כשחברו יהודה אפל, אחד מראשוני 'חיבת ציון' בווילנה מוצא את הלפרין בביאלסטוק במצב חומרי קשה הוא נתקף ייאוש, עצבות ואשמה. הלפרין מבין מה עובר על ידידו. הוא זוכר כיצד אפל ליווה אותו בהתעוררות עצומה בצאתו מבית הכנסת בקריאת "לשנה הבאה בירושלים". כיצד ייתכן שהלפרין נכשל?! אך הלפרין מסתכל על התמונה במבט רחב יותר. אומנם השקעותיו בנס ציונה הובילו אותו לחרפת רעב, אבל הוא מאושר על שזכה לשמש חלוץ לפני המחנה. גם אם הוא עצמו לא יזכה להצלחה, עמלו לא היה לשווא.
ואכן, ירידתו של מיכאל הלפרין היתה ירידה לצורך עלייה. ברבות הימים הוא שב לארץ ישראל יחד עם בני העלייה השנייה ונשאר בה עד יום מותו.
