האוצר מתחת לגשר
למה היה על ר' אייזיק לנסוע עד הגשר של פראג כדי לדעת היכן נמצא האוצר באמת? ומדוע נהג ר' שמחה בונים מפשיסחה לספר את הסיפור לצעירים שרצו להצטרף לחצרו?
נוהג היה רבי שמחה בּוּנים מפְּשיסחָה לומר, כי כל חסיד הנוסע בפעם הראשונה לבקר איזה צדיק ולהיות בחברתם של חסידים, צריך תחילה לשמוע את הסיפור על רבי אַייזיק בן יוֹקְל' הלוא זה ר' אייזיק מקְרַקוֹב אשר בנה בעיר זו בית הכנסת הקרוי על שמו: "רֶבּ-אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס שוּל."
וזהו הסיפור:
כמה פעמים חלם ר' אייזיק כי עליו לנסוע לעיר פּרַאג, ושם סמוך לחצר המלך מתחת לגשר, עליו לחפור באדמה, ואם יעשה כן ימצא אוצר גדול ויתעשר.
נסע ר' אייזיק לפראג והלך אל הגשר הסמוך לחצר המלך. אבל עמדו שם חיילים על משמרתם יומם ולילה, ופחד ר' אייזיק לחפור באדמה ולחפש את המטמון. מרוב צערו על הדרך הארוכה שעשה לשווא ועל שישוב לביתו בחוסר כול, החל ר' אייזיק לצעוד סמוך לאותו הגשר לכאן ולכאן, כשהוא עסוק במחשבותיו. כך עשה כל אותו היום, ורק כשירדה החשכה הלך לישון באכסניה. כך עשה גם ביום השני וביום השלישי. בשעת בוקר מוקדמת היה הולך אל המקום, מטייל ומשוטט בו, עסוק במחשבות קודרות, ורק לעת ערב היה עוזב את המקום.
הקצין הממונה על חיל המשמר שבמקום, הבחין ביהודי העני ההולך וסובב את הגשר יום יום, והוא כולו כפוף ונתון בצער גדול. קרא לו הקצין שיבוא אליו ושאל אותו במלים רכות: "מה אתה מחפש? ולמי אתה מחכה במקום זה כבר כמה ימים?"
סיפר לו ר' אייזיק את כל העניין, כיצד חלם כמה לילות ברציפות כי כאן טמון אוצר גדול, וכי למטרה זו טרח ובא עד פראג.
אז צחק הקצין ואמר לו: "האם היה כדאי שתיסע דרך ארוכה כל כך רק בגלל חלום? מי מאמין בכלל לחלומות? הנה גם אני חלמתי שעליי לנסוע לקְרַקוֹב, וכי שם ישנו אדם ששמו 'אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס', ואם אחפור בביתו של יהודי זה תחת התנור והכיריים אמצא אוצר גדול. האם אפשר להאמין לחלומות? הלוא אין בהם ממש! ולחשוב כי לשם כך אסע עד קרקוב! ואתה – שטות גדולה עשית שבאת לכאן."
כששמע ר' אייזיק את דברי הקצין, הבין כי כל נסיעתו אל המקום לא הייתה אלא כדי שישמע דברים אלו, וידע כי האוצר אינו נמצא כאן אלא בביתו. כעת עליו לחפור בביתו ולחפש את האוצר.
חזר ר' אייזיק לביתו וחיפש תחת התנור והכיריים, ואכן מצא את האוצר והתעשר.
מכספו זה בנה את בית הכנסת הקרוי על שמו – "רֶבּ-אַייזיק-רֶבּ-יוֹקְל'ס שוּל".
"אכן כך הדבר," הוסיף ר' בּוּנים מפְּשיסחָה, "כל חסיד צעיר ראוי לו שידע, כי כשיגיע אל הרבי או הצדיק יגלה כי האוצר אינו שם, ואין לו דבר לחפש אצל הרבי, אלא בביתו. וכשיבוא אל ביתו – שם יחפש ויחפור ככל יכולתו, ובוודאי שימצא. כפי שנאמר: 'יגעת ומצאת – תאמין' (על פי תלמוד בבלי, מגילה, דף ו עמוד ב). ועוד נאמר: 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד' (דברים ל, יד). קרוב אליך הדבר – קרוב ממש!"
ר' אייזיק נסע לפראג כדי למצוא שם את האוצר, אך לבסוף התברר לו כי האוצר נמצא דווקא בביתו, וכך המסע הארוך הסתיים בנקודת ההתחלה. רק לאחר שהתרחק, גילה גיבור הסיפור כי היעד שאליו הוא משתוקק אינו אלא המקום שממנו יצא לדרכו. לרעיון יסודי זה משמעויות פסיכולוגיות ודתיות חשובות.
הסיפור על האוצר מתחת לגשר הוא אחד הסיפורים החסידיים הידועים ביותר. הסיפור מופיע בצורות שונות גם במסורות יהודיות הקודמות לחסידות וגם בסיפורי עם שאינם יהודיים. ובכל זאת, החסידים הם שעסקו בסיפור זה בהרחבה, ואף סיפרו אותו בגרסאות שונות. בגרסאות החסידיות השונות משמש סיפור זה להעברת מסרים שונים ואף סותרים. בגרסה זו, שהיא כנראה המפורסמת יותר, מספר ר' שמחה בונים מפשיסחה את הסיפור כדי ללמד את הצעירים שרוצים להצטרף לחצרו שלא יחפשו "אוצר" אצלו, אצל הרבי, אלא בביתם ובמקום שממנו באו. בגרסה דומה המופיעה בחסידות ברסלב מסופר הסיפור כדי להעביר מסר כמעט הפוך – על אף העובדה שהאוצר נמצא בבית, צריך האדם לנסוע למרחקים, אל הצדיק, כדי למצוא אותו.
