דמעת העשוקים מרטיבה את הידיים
ביקור סוער של משפחה גדולה בביתו של הרב עובדיה יוסף חושף סיפור מרגש, וממחיש את האחריות העצומה שחש הרב עובדיה כלפי הזקוקים לעזרתו
באחד הימים הגיע הרב בני לאו לבקר את הרב עובדיה יוסף וללמוד ממנו על גישתו בהלכה לצורך כתיבת דוקטורט בנושא. הם ישבו ושוחחו כשלפתע החלה מהומה. עשרות בני משפחה מאחת מערי הדרום נכנסו אל החדר ועמדו שם בצפיפות, נרגשים ונרעשים. הם עטפו אותו בדמעות עד שאף עין לא נשארה יבשה בחדר ומלמלו שוב ושוב מילות תודה. לבסוף הרב בירך אותם והם יצאו.
הרב בני שאל את הרב צבי חקק, עוזרו של הרב, "מי אלה האנשים? ומה קרה?" והרב חקק השיב לו כך, "הבוקר פסק הרב את דינה של המשפחה. אם המשפחה, אישה כבת שמונים, עלתה לארץ מצרפת כאלמנה ממלחמת העולם השנייה. בארץ היא נישאה בשנית ובנתה שבט שלם לתפארת. לפתע התברר שהעדות על מות בעלה הראשון הייתה מופרכת ולכן באופן פשוט כל בני המשפחה נחשבים על פי ההלכה ממזרים".
הרב בני היה המום מן המקרה ואמר "זוהי טרגדיה". המשיך הרב חקק וסיפר, "הרב עובדיה נכנס לעובי הקורה ולאחר עבודה מאומצת של דרישות וחקירות, עדויות והצלבות מידע הוא שחרר אותם מאיסורם, וכעת באו בני המשפחה להודות לו".
אחרי שהמשפחה יצאה נותר הרב בני עם הרב עובדיה לבדו ושקט השתרר בחדר. הרב עובדיה אחז בידו של הרב בני ואמר בלשונו הרכה: "תרגיש את היד – רטוב, רטוב. ראית את הדמעות שלהם? ראית את דמעות העשוקים?" ואז, בלי שום הכנה הרים הרב עובדיה את קולו ואמר בלשונו את המדרש (ויקרא רבה לב ח) על אודות הממזרים:
"ראיתי את דמעת העשוקים – אלו הממזרים.
מי עשקן לאלה? סנהדרין שדנו אותם בדין תורה.
ואין להם מנחם? אני אנחמם!"
גורלה של משפחה גדולה וענפה תלוי בפסיקתו של הרב עובדיה שעשה מאמץ אדיר להתיר אותם מאיסורם. הסיפור חושף את היותו אדם רגשן המזיל דמעות לנוכח מצוקה. התמונה שבה הרב דומע לצד המשפחה הדומעת אף היא ממחישה את שותפות הגורל שבין פוסק ההלכה ומבקשיה.
אולם הסיפור אינו מבטא רק את רגישתו, שלא לומר רגשנותו, של הרב עובדיה, אלא ממחיש את האחריות שלקח על עצמו בפסיקת הלכה ואת האחריות שחש כלפי השואלים וכלפי ההלכה עצמה. הרב עובדיה חותר למצוא בהלכה פתרון למצוקה שנוצרה על ידי ההלכה עצמה. הוא חש אחריות גדולה למצב של המשפחה ועושה מאמץ אדיר לבטל את הגדרתם כממזרים בכלים פרשניים שהוא מוצא בתורה עצמה.
המדרש שהוא מצטט כולל האשמה חריפה כלפי פוסקי ההלכה – הסנהדרין – שפסיקותיהם עלולות לפגוע בחלשים. הבעיה מתגלה גם כשהם פוסקים על פי הדין הקיים בלי לגלות גמישות כלפי הממזרים ובלי לסייע להם לפנים משורת הדין.
המדרש שהרב מצטט מדבר על האל ככוח המתיר ממזרים ומנחם עשוקים, והרב עובדיה מבקש להידמות לו ולקבל על עצמו תפקיד דומה. אף שהעוול נוצר בעקבות תורתו של הקב"ה, הרי שהוא אינו פועל נגד ה' אלא דווקא שותף עימו (בעזרת פרשנותו) בתיקון העיוות שנוצר במסגרת ההלכה. בכך הוא קובע שלא רק האמת ההלכתית צריכה לעמוד כנר לרגלי הפוסק אלא גם ההשלכות של פסיקתו. כדי להיענות לתביעה העולה מן המדרש הוא משתמש בכוח הפרשני שלו כדי להפוך את התורה לכוח חיים.
