הסיפור

מעשה באיש שמתנגד לחסידות ובאשתו שהיו חשוכי ילדים. והנה, כשהיו בערך בני חמישים נולד להם בן.
המגיד מקוֹז'ניץ הגיב על כך ואמר שטוב עשה השם יתברך שבירך אותם בילד, שהרי כבר שכחו בני האדם את השם יתברך. כשהם רוצים בנים או דברים אחרים, במקום לפנות אל הקדוש ברוך הוא, הם ממהרים אל הרבנים של החסידים – אל המגיד או אל החוזה מלובלין, והוסיף בדרך הלצה: "עכשיו הראה הקדוש ברוך הוא שגם הוא יכול…"

---

על הסיפור

המגיד מתאר בציניות כיצד אמונה בצדיקים כאלה עלולה להחליף את האמונה באל עצמו.
המגיד מקוז'ניץ נולד בזכות הברכה שהעניק הבעל שם טוב להוריו שהיו עריריים, המגיד עסק רבות בסיוע מיסטי למי שלא זכו להיפקד בילדים. אף על פי כן, בסיפורים השונים על אודותיו מדגיש המגיד מקוז'ניץ כי ללא אמונה בקדוש ברוך הוא וללא פעולה של האדם המבקש בעצמו, אין הצדיק יכול לסייע.

בזווית אישית

המגיד שמח שזוג עקר שנפקד לאחר שנים רבות לא בא אליו במהלך אותו זמן לבקש ברכה, כי הזוג אולי הבין שדרכי הצדיקים עלולים להסתיר את מקור כוחם הנובע מאלוהים
לפי אומדן משוער, כארבעים אלף איש נסעו לקראת ראש השנה לאומן שבאוקראינה, המקום שבו קבור רבי נחמן מברסלב. מדוע עזבו אנשים אלה את משפחותיהם וקרוביהם והרחיקו עד אומן לעשות בה את ראש השנה? בחיי מוהר"ן סימן רכ מיוחסים לרבי נחמן הדברים הללו: "כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי." תלמידו של רבי נחמן, רבי נתן מנמירוב, מוסיף על זה ואומר, באנשי מוהר"ן חלק ג: "אם היה הדרך לשם (לאומן) מחופה בסכינים, הייתי רוחש על ידי ורגלי לבוא לשם על ראש השנה." האנשים באים אל הציון הקדוש, כך הוא נקרא בפיהם, בלי ערעור והרהור, משום שכך ציווה הצדיק. בעולם החסידות עומדת דמותו של הצדיק במרכז, ובמקרים רבים עוצמתו וגדולתו עומדת לו מכוח פעולותיו המגיות יותר מאשר מיכולותיו הרוחניות ולמדנותו. מתוך אמונה שהצדיק יפעל פעולות בעולמות העליונים, דהיינו יבטל דינים וישפיע שפע, נוהים אליו ההמונים. במשנת רבי אליעזר פרשה טז כתוב: "הצדיקים גוזרים והקב"ה מקיים." פסוק זה, הלקוח ממדרש שנחשב עתיק יומין, מכיל בתוכו את זרעי הבעייתיות שביחסים שבין הצדיק, אלוהים וזה המאמין בצדיק. על פי הפסוק המצוטט, הצדיק אינו המתווך בין אלוהים לעולמנו, אלא הוא זה שמכריע, ואלוהים אינו אלא מי שממלא אחר הוראותיו. ככל שהתנועה החסידית הלכה והתמסדה, מרכזיות הפסוק ממשנת רבי אליעזר הלכה ונעשתה יותר ויותר הפשט, וכך גרמה לתלותו של החסיד בצדיק, ולתלות גדלה והולכת ביחסיו עם האלוהים. החסיד שנעשה למעריץ של הצדיק שוכח את אלוהים, ומי שהיה הכלי המתווך בין החסיד לאלוהיו, נעשה מטרה בפני עצמה. רבי נחמן אמר שכל העולם כולו תלוי בראש השנה שלו, בזמן שעלינו להאמין שכל העולם וראש השנה בכבודו ובעצמו תלויים בקדוש ברוך הוא. כיצד נתהפכו היוצרות וצדיק עמוק כל כך כרבי נחמן מרשה לעצמו לומר שבו תלוי העולם כולו? האם החשיב עצמו למשיח או לאלוהים, כפי שהחשיבו עצמם שבתאי צבי וחלק ממשיכיו?
כיצד ייתכן הדבר, שחסיד ברסלב אינו יכול לשאת תפילה לאלוהיו בראש השנה בכל אתר ואתר? האם אין סכנה שבעקבות דבריו של רבי נחמן תישכח עבודת האל?
התפילות שמתפלל היהודי מדי יום ביומו מלאות בפניות ובבקשות ישירות אל הקדוש ברוך הוא, ואין דרישה להעלותם דרך צדיק זה או אחר. הן אישיות לגמרי. האם הצדיק אינו משום מחסום המונע מהמאמין את המפגש האינטימי, המרגש והעמוק בין האדם לבוראו? האם התנגדותם הנחרצת של המתנגדים לדרך זו לא הייתה מוצדקת? האם חשו בפגם העמוק ובסכנה שביחסים התלותיים כל כך שנוצרו בין הצדיק לחסיד?
החסידות במיטבה החשיבה מאוד את המפגש האינטימי בין האדם לאל, ודווקא רבי נחמן הוא זה שהרבה להזכיר את הצורך של האדם המאמין להתבודד עם אלוהיו. כיצד אם כן יכול היה לומר את ההפך הגמור: "כל העולם כולו תלוי בראש השנה שלי"? האם השנה הבאה עלינו לטובה באה כפי שבאה מכוחו של הצדיק?
המגיד מקוֹזְ'נִיץ, שהיה גם תלמידו של המגיד ממזריטש, יושב ושומע את הסיפור שמספרים לו, על זוג מתנגדים נחרצים שנושעו לאחר שנים רבות של עקרות, למרות שנמנעו לבקש ישועה מצדיק כלשהו. ככל הנראה סמכו אך ורק על הקדוש ברוך הוא. והנה המגיד, במקום שיכעס, נמצא שמח. מדוע? הרי הדבר עלול להחליש את כוחו של הצדיק שסמכותו נעקפה.
ייתכן שהמגיד מבין שדרכי הצדיקים עלולות להסתיר את מקור כוחם הנובע מאלוהים. המגיד מגדיל לעשות כשהוא מאניש את הקדוש ברוך הוא ומתאר את תגובתו כתגובה אכזיסטנציאלית של מי שנאבק על קיומו ועל משמעות היותו נמצא ומשפיע בתודעת מאמיניו. אלוהים נאבק בצדיקים דרך החלל שהותירו לו, המקום שבו הם מנועים מלפעול בו – עולם האמונה של המתנגדים.