גם ברוך יהיה
ר' מנדלה מפרמישלן רוצה לנסוע אל המגיד ממזריטש בלי שאיש ידע על זהותו האמיתית. המגיד מגלה מיד מיהו ומלמד אותו משהו על חשיבות שמו של אדם
כאשר התפרסם בעולם שמו של המגיד ממֶזֶרִיטְש רצה רבי מנדלה מפְּרֶמִישְׁלַן לנסוע אליו לראותו. בנסיעתו אמר למלווהו: "כשניסע ממקומנו ונגיע למקומות שאין מכירים אותי אל תקרא לי רבי." ענה לו המלווה: "והרי אין זה מכובד שאקרא לך בשמך הפרטי." ענה לו הרבי: "אם כן, קרא לי ברוך." וכך היה.
כאשר הגיעו ונכנסו אל חדרו של המגיד, הושיט לו המגיד את ידו ואמר לו "שלום עליך מנדל מפרמישלן," התערב המלווה ואמר: "לא קוראים לו מנדל." ענה לו המגיד: "לי קוראים כולם 'המגיד הגדול' ואיך אהיה ראוי לשם המכובד אם לא ארגיש מיד כשעולה על דעתו של ר' מנדלה מפרמישלן לנסוע אליי?" ומיד פנה אל המלווה ושאל שוב: "איך אמרת שקוראים לו?" אמר לו: "ברוך." אמר המגיד: "גַּם־בָּרוּךְ יִהְיֶה." (בראשית כז, לג)
ר' מנדלה מפרמישלן מנסה לנסוע בשם בדוי, כאילו שמו האמיתי אינו חשוב ואפשר להמיר אותו בקלות בשם אחר. המגיד מזהה אותו מייד ואינו מניח לו לברוח משמו, אך הוא גם מסביר את יכולתו לזהות את ר' מנדלה על ידי השם שבו מכנים אותו עצמו – "המגיד הגדול". "המגיד הגדול" אינו שמו של ר' דוב בער ממזריטש אלא כינויו, ומתברר אם כן שלא רק השם אלא גם הכינוי הוא חשוב ואינו מקרי. כך גם מסתיים הסיפור, כשהמגיד כמו אומר לרבי מנדלה בצחוק: "בחרת להיקרא ברוך, אם כך גם זה חלק מזהותך". זו המשמעות של המילים "גַּם־בָּרוּךְ יִהְיֶה" – גם במקום שבו נאמרו הברכות בספר בראשית (בראשית כז, לג), יצחק מבין שבירך את יעקב אף שהתכוון לברך את עשו, אך עדיין אומר על יעקב "גַּם־בָּרוּךְ יִהְיֶה", כלומר גם אם בירכתי אותו בשם שונה, הברכות עדיין יחולו עליו
