ברכות הגנוזות בקללות
חכמים מחפשים נקודת אור בפרשת הקללות שבספר דברים. מי שמוצא את התשובה הוא דווקא רבי שמעון בר יוחאי המתחבא מפני הרומאים במערה, תור שעף אליו מביא את התשובה על פתק
רבי שמעון בן יוחאי הלך וברח למדבר לוד והחביא את עצמו במערה אחת, הוא ורבי אלעזר בנו. נתרחש להם נס ויצאו להם חרוב ומעיין מים. אכלו מאותו חרוב ושתו מאותם מים. היה אליהו זכור לטוב בא אליהם בכל יום פעמיים ולימד אותם, ואיש לא ידע.
יום אחד היו החכמים, תלמידיו של ר' שמעון, בבית המדרש, ושאלו שאלה חמורה: איך ייתכן שבקללות שבחומש ויקרא, האמורות כנגד בית ראשון, יש הבטחות מתוך חיבת הקדוש ברוך הוא לישראל: ״וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" (ויקרא כו, מב), וכתוב: ״וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם" (שם, מד), אולם בפרשיית הקללות שבספר דברים, האמורות כנגד בית שני, הגלות האחרונה, אין בהן הבטחות טובות ואין בהן נחמה כלל?! ושמא אין נחמה לגלותנו?!
קם רבי יהודה בן אלעאי ואמר: חבל על היעדרו של שמעון בן יוחאי! אולי היה יכול לגלות הדבר.
רבי יוסי ברבי יהודה קם יום אחד בבוקר, ראה את העופות הפורחים ותור אחד הולך אחריהם. קם על רגליו ואמר: "תור, תור, נאמן עוד מימי המבול, לך ועשה לי שליחות אחת לבן יוחאי במקום שהוא שם. סב התור ועמד לפניו. כתב רבי יוסי פתקה אחת, קם התור, נטל הפתקה בפיו ועף לו אל רבי שמעון. הסתכל רבי שמעון בפתקה ובכה הוא ורבי אלעזר בנו. אמר: בוכה אני על שאנו פורשים מן החברים, ובוכה אני על דברים אלו שלא נגלו להם. כיצד ינחמו עצמם הדורות האחרונים?
בין כה וכה בא אליהו זכור לטוב וראה שהוא בוכה, ואמר:
"אשרי חלקך, שהקדוש ברוך הוא חפץ בכבודך. כל ההבטחות והנחמות של ישראל כתובות בקללות אלו. צא וראה, מלך האוהב את בנו, אף על פי שקיללו והלקהו, אהבת לבו אליו, כשהוא מראה רוגז גדול מיד רחמיו עליו. כך הקדוש ברוך הוא, אף על פי שהוא מקלל נראים דבריו באהבה, קללות בגלוי והן טובות גדולות, משום שקללות אלו היו באהבה, מה שלא היה כן בראשונות, שכולן היו בדין קשה, באלו יש דין ואהבה, כאב המרחם על בנו, ומחזיק בידו את רצועת המלקות, נוהם נהם רב ומרים קול גדול ומלקיותיו קלות, ברחמים. קשה מכל אותן הקללות זה שכתוב: "גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ" (דברים כח, סא). ראו עד כמה אוהב הקב"ה אותנו כאהבת אב לבנו: לא כתוב שמחלה ומכה 'יעלה' עלינו חס וחלילה, אלא 'יעלם' – יכבוש אותם ויעלים אותם, שלא יצאו מחוריהם! כך יש לקרוא גם לאורך כל הקללות. בסופן ישנן דווקא הבטחות טובות ונחמות! "וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה" (דברים כח סח) – "ונמכרתם" לא כתוב אלא "והתמכרתם" – כוונת הפסוק היא שרק בלבבכם תחשבו שאתם מכורים, אבל לא כן הדבר! שהרי כתוב שאין קונה, אין מי שיוכל לשלוט בכם אלא הקב"ה בלבד!
אמר לו רבי שמעון: היכן חבויה גאולתם ישראל בקללות הללו?
אמר לו אליהו: הבט היטב בפסוקים ודייק: במקום הרע ביותר, שם היא.
הביט רבי שמעון, דייק ומצא, שכתוב: "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ" (דברים כו, סו). החיים הנצחיים, הגאולה, תלויה ממש כנגדך, ויכול אתה לדעת מתי וכיצד תגיע, אך בשל הפחד לילה ויומם לא תאמין בבואה, לא תאמין בחייך!
כתב פתקה לעת ערב ושם אותה בפי התור, והלך לרבי יוסי שהיה במקומו ועיניו מחכות. כיוון שראהו אמר: "תור, תור, כמה אתה נאמן מכל עופות השמיים!" לקח את הפתקה ונכנס לחברים והראה להם, וגילה להם את המעשה. תמהו ושמחו.
בכה רבי יהודה ואמר: ווי, אף על פי שאין אנו יודעים היכן רשב"י ומתי ישוב אלינו, "מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא" (קהלת יא,ג), מקום שבן יוחאי שם, החברים עימו ומתעוררים על ידו ולומדים ממנו. אשרי בן יוחאי, שהוא גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים.
חכמים יושבים מתוסכלים ואולי גם מפוחדים אל מול פרשיית הקללות שבפרשת כי תבוא, שאותה הם רואים כמתייחסת לגלות בית שני שבה הם נמצאים. בפרשייה זו אין כל נחמה ולא נראה כל סימן או רמז לגאולה. במקביל למבוי סתום זה שבו נמצאים החכמים, גם רבי שמעון בר יוחאי ובנו גנוזים במערה. אור תורתם לא נשמע ולא נראה והתסכול רק גובר.
כמו נח בתיבה בזמן המבול, הם מחליטים לשלוח תור ולחפש יבשה. התור מגיע ליעדו ורבי שמעון, בעזרת אליהו, הולך ומגלה את האור הגנוז דווקא בתוך חושך הקללות. אליהו מלמד אותו כי עליו, כצדיק, לא לקבל את הדברים כפשטותם אלא לדרוש אותם, והקב"ה עתיד לפרש את התורה כדבריו. הוא הולך ומפרש את הפסוקים הנוראים דווקא כהבטחות טובות, והשיא הוא שבפסוק הנורא מכל "והיו חייך תלויים לך מנגד… ולא תאמין בחייך", גנוז סוד הגאולה: החיים האמיתיים, הגאולה, תלויה ממש מולך, אך אינך מאמין בה. אם תאמין הרי שהיא בוא תבוא. הכל עניין של אמונה.
את שיטת הקריאה-דרישה הזו מבשר רשב"י לתלמידיו באמצעות התור, ואלה מבינים כי אכן לימודם האינטלקטואלי חסר ומוגבל; חייבים הם את עוז רוחו של רשב"י המסרב לקבל דברים כפשוטם ומהפך בתורה ברצונו, והקב"ה מסכים על ידו.
