ברכה או קללה?
אחרי שהאחים משליכים את יוסף לבור הם מתיישבים לאכול. אך האם הם יכולים להזכיר את שם האל בברכה על האוכל בעוד אחיהם מוטל בבור לצידם?
בוא וראה חיבתן של ישראל, שאפילו העבירות שלהם מביאים לידי מעלות גדולות. ואם עבירותהם כך, זכויותיהם על אחת כמה וכמה.
כיוון שראו האחים את יוסף מגיע אליהם בשליחות אביהם, "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא" (בראשית לז יט-כ).
השליכוהו לבור. אמרו: נאכל ונשתה, ואחר כך נעלה ונהרוג אותו.
אכלו ושתו, באו לברך.
אמר להם יהודה: אנחנו מבקשים להרוג נפש ונברך לאלוהינו? אין אנו מברכים אלא מקללים.
"לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל־תְּהִי־בוֹ" (בראשית לז, כז).
"וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל־לֶחֶם" (בראשית לז, כה).
אמר רבי יהודה בר שלום: ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עברותיהן כִּלכּלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה.
האם מי שעושה מעשים רעים ומכוערים יכול להתפלל, לברך ולשאת את שם האלוהים?
סיפור מכירת יוסף הוא שיאו של מתח מתמשך בין יוסף ואחיו. האיבה שהם חשים ל"בעל החלומות" כה חריפה עד שהם מחליטים להרוג אותו. המדרש מתאר כיצד האחים זורקים את יוסף לבור מתוך כוונה להרוג אותו, ובינתיים מתיישבים לאכול יחד.
המדרש מניח שבניו של יעקב לא יחלמו לאכול מבלי לברך על האוכל, אולם כאן יהודה חש בכל עומק הניגוד שבין האלימות הקיצונית שבה הם נקטו כנגד אחיהם ובין פולחן לאלוהי ישראל. יתרה מזאת, יהודה אומר שמי שהכניס את אחיו לבור ויעבור עוד מעט על האיסור "לא תרצח" יוציא מפיו דבר ברכה לאלוהים, זו לא תהיה ברכה כי אם קללה. האם אלוהים רוצה שרוצחים יהללו את שמו?!
למרות שיהודה יודע שלזרוק את אחיו לבור זה מעשה נבלה, הוא מרגיש שהוא יוכל לברך על האוכל אם ימיר את רציחתו במכירתו לעבדות. חובת הברכה מביאה אותו לְמַתֵּן את העוול שהם גורמים לאחיהם. האומנם מי שכולא את אחיו יכול לברך את אלוהים בלב שקט? לא ברור.
נראה שיהודה מודע לצרימה הנגרמת מכך שהם נושאים את שם ה' אחרי שגרמו עוול. הרגישות וההיענות לדרישה שבצרימה אינן מנצחות לגמרי את הבחירה ברע, אך כוחה של תחושת הצרימה היא במיתון הרוע. מנקודת המבט של הסיפור בכללותו, ברבות הימים מצמיחה התנכלות האחים טובה מפני שבזכות ירידתו של יוסף למצרים שנות הבצורת הקשות מנוהלות בחוכמה.
