בראש השנה יכתבון
ר' לוי יצחק מסרס את משמעות המילים של תפילת הימים הנוראים, כדי לדבר על ההבדל שבין יהודים וגויים, ו"ללחוץ" על השופט - על אלוהים - לשפר את מצבם של בני עמו
רבי לוי יצחק מברדיטשב היה נוהג לדבר בשבחם של ישראל, ולהראות את המעלה שיש בהם על פני שאר אומות העולם.
פעם אחת דרש ר' לוי יצחק את המילים שאומרים בימים הנוראים, בתפילת "ונתנה תוקף" – "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן. וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן. כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן. מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת."
וכך אמר ר' לוי יצחק:
ריבונו של עולם, הבט על אומות העולם וראה – "בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן" – אפילו ביום ראש השנה הם כותבים כדרכם ביום חול, ומחללים את קדושת היום.
– "וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן" – וגם ביום הקדוש, יום הכיפורים הם "חותמים", ומחללים את היום הקדוש.
– "כַּמָּה יַעַבְרוּן" – הם אינם מקפידים על האיסור של יחסי אישות שביום זה, וכמה מנשיהם מתעברות ביום הכיפורים.
– "וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן" – כמה ממזרים ודאי נבראו על ידיהם ביום קדוש זה.
ולכן שואל אני אותך – "מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת?" – בהשוואה לבני עמך, מי ראוי שיחיה ומי לא!
ר' לוי יצחק, המכונה "הסנגור", השתמש פעמים רבות בטיעונים רטוריים עבור ה"לקוחות" שלו במשפט – עם ישראל, כאילו היה עורך דין. בטיעון כאן הוא משווה בינם ובין אומות העולם, ומזכיר כי העם היהודי הוא היחיד המקיים את דברי התורה. רק יהודים אינם כותבים וחותמים בימים הנוראים, כלומר עוסקים במסחר ובחיי חולין. רק יהודים מקפידים על ההלכות הקשורות ביום הכיפורים ונמנעים ביום זה מיחסי אישות. ובשל כך – ראוי לגזור עליהם "חיים" ולא מיתה.
שיטת ה"הגנה" של ר' לוי יצחק אינה מתבססת רק על עיסוק בשבחם של בני עמו, אלא גם על חשיפת חולשותיהם וגסותם של הגויים. דבר זה עשוי להישמע צורם. עם זאת עלינו לזכור את הניכור והאיבה ששררו בין יהודים וגויים במשך דורות רבים. נוסף לכך, כך נוהג עורך דין באולם הדיונים – כדי לסייע לטיעונים שלו, הוא אינו מהסס להשמיץ אחרים.
חשוב לשים לב גם למשחק החופשי של ר' לוי יצחק במילים ובמשמעותן. הוא תולש את המילים מן המשמעות המקורית שלהן ומעניק להן צורה ופרשנות משלו. יש בכך הומור ושעשוע, והחסידים הרבו להשתמש בדרשות מקוריות מעין אלו בדברי התורה ובתפילות שלהם. בהמשך לכך, המילים המקוריות לקוחות מתפילת "וּנְתַנֶּה תּוקֶף", שנועדה לגרום למתפלל לחוש את אימתם של הימים הנוראים, ימי הדין. אך דרשתו של רבי לוי יצחק מתובלת בהומור ומשקפת את העמידה של האדם מול בוראו, שיש בה גם עמדה של כוח.
