בנו של השיכור
אדם הרואה אדם אחר מתבזה בשכרותו מביא את אביו הנוטה להשתכר כדי ללמוד על סכנות השתייה. האב לא לומד לקח אלא מתייעץ עם השיכור היכן כדאי לקנות יין.
אבא של חסיד אחד נהג לשתות הרבה יין. בכל פעם שהיה האב נופל בשוק כשהוא שיכור היו באים נערים ומכים אותו וקוראים אחריו "ראו את השיכור!,.
כשהבן החסיד היה רואה את אביו הוא היה מתבייש ושואל את נפשו למות. ובכל יום היה אומר לו: "אבא, אני אזמין שיביאו לך הביתה מכל מבחר היינות, רק אל תלך לשתות בשוק כי אתה מבייש את עצמך ואותי". אחרי שהבן חזר על הדברים שוב ושוב הסכים האב, ובנו הכין לו בכל יום לאכול ולשתות, והשכיבו לישון והלך לו.
פעם אחת ירד גשם, ויצא הבן החסיד לשוק ולבית הכנסת וראה שיכור אחד שוכב בשוק ומי הגשמים מן המרזב זורמים על גופו, והבחורים והנערים מכים אותו ומשליכים אדמה על פניו ולתוך פיו. כשראה החסיד את המראה אמר בליבו: אלך להביא את אבא ואראה לו את הבושה שהנערים עושים לשיכור – אולי כך יימנע אבא מלהשתכר. הביאו לשם והראה לו.
מה עשה האב הזקן? הלך אל השיכור ושאל אותו: "איפה שתית את היין שממנו השתכרת?"
אמר לו בנו: "אני הבאתי אותך כדי שתראה את החרפה שנגרמת לשיכור, כי כך עושים לך כשאתה שותה ומשתכר, אולי כך תמנע את פיך מלשתות בבית היין".
אמר לו האב: "בחיי אין לי תענוג אחר חוץ מזה, זה גן העדן שלי". כששמע זאת החסיד הלך לו במפח נפש.
הבן עושה מאמצים גדולים להניא את אביו מן השתייה המביאה עליו חרפה, למה הוא לא מצליח בכך?
נראה שהתשובה קשורה לקושי של הבן להבין את אביו ולהזדהות איתו. הבן מביט על אביו מבחוץ, כפי שמביטים עליו הנערים, ואיננו יכול לעמוד בבושה שהוא ממיט עליו, לכן הוא מבקש ממנו לשתות בבית ולא בחוץ. נקודת המבט החיצונית הזאת מתבטאת באופן מובהק כשהוא מנסה להראות לאביו את השיכור המתבזה. אך האב עושה מה שהבן לא עשה: הוא מדבר עם השיכור במקום להתבונן עליו מהצד.
פתח לשיחה בין השניים נוצר כשהאב מתוודה ואומר לבנו שהשתייה היא ההנאה היחידה בחייו. הבן המאוכזב איננו עוצר להזדהות עם נקודת מבטו של אביו שגילה את ליבו כדי להתקרב אליו, אלא מבין שלא יצליח לשכנעו ועוזב.
