תפילין וכנפי יונה
חייל רומאי רדף אחרי אלישע שיצא מביתו עם תפילין על אף האיסור על כך. הסיפור הסתיים בנס כשהתפילין הפכו לכנפי יונה
ומדוע קראו לו "אלישע בעל כנפיים"?
פעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה על ישראל, שכל המניח תפילין על ראשו – ינקרו את מוחו.
הניח אלישע תפילין על ראשו ויצא כך לרחוב.
ראהו חייל רומאי אחד. החל אלישע לברוח מפניו והחייל רץ אחריו.
כאשר השיג החייל את אלישע, נטל אלישע את התפילין מראשו ואחזו בידו.
אמר לו החייל: מה בידך?
אמר לו אלישע: כנפי יונה.
פתח את ידו ונמצאו בה כנפי יונה במקום התפילין שהניח שם.
לפיכך קיבל את הכינוי "אלישע בעל כנפיים".
ומדוע אמר לו אלישע דווקא "כנפי יונה"? משום שעם ישראל נמשל ליונה. מה יונה זו כנפיה מגינות עליה, אף ישראל המצוות מגינות עליהם.
במוקד הסיפור עימות בין נציגי שתי תרבויות: האחד הוא חייל המייצג את האימפריה הרומית הגדולה, שבכוחה לגזור על העמים שתחת שלטונה איך לנהל את חייהם. השני מייצג את עילית העם היהודי, אדם המקיים מצוות לדקדוקיהן ולפרטיהן, ואף הולך כל היום כשהוא עטור תפילין, מעשה שדורש שמירה רבה על ניקיון הגוף. בעימות הזה, בין כוח הזרוע לכוח הרוח, מנצח נציג היהדות עקב נס פלאי שאירע לו בזכות דבקותו. היונה בסיפור אינה רק תירוץ שמשמיעים לחייל הרומי אלא סמל: היונה היא עוף קטן ולא דורסני שמסמל את הביטחון וההצלה כבר בסיפור נח והמבול. בסיפור הזה היא מסמלת את העם היהודי, אולי בניגוד לעיט שהיה סמלם של הלגיונות הרומיים שהחייל הרודף משתייך אליהם. בשונה מציפורים בעלות מקור חד, קול מאיים או טופרים חזקים, הדרך היחידה של היונה להגן על עצמה היא באמצעות כנפיה. מסקנת הסיפור היא שחיזוק ה"כנפיים" – כלומר שמירת המצוות, תציל את בני העם גם אל מול נשקו המאיים של האויב.
