בלי תנאים מוקדמים
יש רבנים ומקובלים שמסופר עליהם שהם יודעים לעשות נפלאות תמורת תשלום, אבל יש גם מי שמבקר את הנפלאות הממוסדות
פעם אחת נסע רבי שלום שכנא מפרוהוביטש בדרכים יחד עם סבה של אשתו, רבי נחום מצ'רנוביל. כשעצרו ללון באכסניה הייתה בעלת הפונדק אחוזת צירי לידה והתקשתה בלידתה, והפונדקאי ביקש מהם שיפעלו לישועתה.
השיב לו ר' נחום: "אני אערוך פדיון נפש. לשם כך אני זקוק לבית מיוחד, למקווה, לשולחן ולמאה ושישים פרוטות". הסכים הפונדקאי לכל תנאיו ורבי נחום פנה לעשות את שלו.
כאשר התחיל ר' נחום בפדיון הנפש יצא ר' שלום החוצה, וכשסיים חזר ר' שלום שכנא פנימה. "בני", אמר לו ר' נחום, "היה עליך להישאר כדי ללמוד איך לעשות פדיון נפש". ענה לו ר' שלום: "פדיון נפש כזה הדורש הכנות מרובות כל כך אינני רוצה ללמוד, כי אם יחסר פעם אחד מן הדברים אזי אהיה מנוע מלהושיע, ואני רוצה להשפיע ישועה בצורה פשוטה בלי כל הכנות או תשלומים כי "כָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא" (משנה, סנהדרין, פרק ד משנה ה)".
האם ראוי לתת שכר לאנשים הפועלים למען הזולת? לכאורה, בוודאי שכן. רבי נחום פועל למען הצלתה של היולדת כי הוא בעל מעמד ויכולת ומתמסר למעשה. כשהוא דורש תנאים מסוימים, הנזקקים מסכימים מיד. רבי נחום גם מצפה מבעלה של נכדתו שיצטרף אליו בפעולתו וימשיך את דרכו. אך רבי שלום הצעיר מבקר את סב אשתו, אם כי בצורה מרומזת שנמנעת מעימות ישיר. הוא אומר לרבי נחום שלדעתו אם מתנים את הפעולה בתנאים רבים כל כך, עלולים לאבד הזדמנויות להציל נפשות.
לכאורה, הביקורת שלו רק מעמידה סדרי עדיפויות על דיוקם: עדיף ללמוד להציל נפשות ללא תנאים מוקדמים. אלא שלמעשה הביקורת המעודנת מפנה את נקודת המבט אל הבעיה שבהצבת דרישות אישיות לנוכח האדם הנזקק לעזרה.
ייתכן שיש כאן גם ביקורת בכלל כלפי מיסוד הניסיון לעשות נפלאות. בסיפורים אחרים רואים שכאשר רבי נחום מבקש מרבי שלום לעשות נפלאות, הוא משיב שאין לו עסק בנסתרות ועדיין מצליח לעזור באופן פשוט, ומוצא דרך לעזרה שאינה טקסית וממוסדת.
