בוקר טוב ישראל
ר' זושא מאניפולי פותח את היום במשפט קבוע: "בוקר טוב לכל ישראל". המשפט מעיד על תודעה של שליחות ושירות למען הציבור, וגם על אישיותו הלבבית של ר' זושא
בכל בוקר, מיד כשהיה קם ממיטתו, היה רבי זושא מכריז ואומר: "בוקר טוב לכל ישראל!" והוסיף עוד הרבה ברכות ותפילות בעדם.
ר' זושא מתואר בסיפורי החסידים כאדם לבבי ופשוט. אישיותו משתקפת בהכרזה החגיגית והשמחה המלווה את הקימה שלו בבוקר.
מנהג שמקורו בכתבי המקובלים והפך נפוץ מאוד, היה לומר מיד בהשכמה "מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם, שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ" (מקורו בספר סדר היום, ר' משה בן מכיר, ונציה שס"ה).
להבדיל מ"מודה אני", המשפט שאומר ר' זושא אינו עוסק בהודיה של האדם על חייו ונשמתו, אלא בברכה לאחרים. בכך מובן כי ר' זושא חי בתודעה של נתינה והענקה לאחרים, וזאת מתוך תחושה של שליחות וחיבה עמוקה לעמו ולציבור.
