
אני לא אשכח
לפני מותו מבטיח הרבי מאפטא להביא את הגאולה מיד כשיגיע אל העולם העליון. אולם הוא לא הראשון שחשב על כך - גם ר' לוי יצחק מברדיטשוב הבטיח שיעשה זאת, ולא קיים את הבטחתו.
סמוך לפטירתו, קונן רבי אברהם יהושע השל מאַפּטָא על סבל הגלות ועל התמהמהות הגאולה וביאת המשיח. וכך סיפר מתוך בכי: "לפני מותו הבטיח רבי לוי יצחק מבַּרדיטשוֹב, כי כשיגיע לעולם הבא לא ינוח ולא ישקוט, אלא יעורר את כל הצדיקים והקדושים עד שיגרום לבוא המשיח. אולם אחרי שבא רבי לוי יצחק אל העולם העליון, השתעשעו עמו בהיכלות הצדיקים והעלו אותו מעלה מעלה עד ששכח את מטרתו. אבל אני" – קרא הרבי מאפּטא – "אני לא אשכח!"
החסידים מאמינים כי הצדיקים שנפטרו יכולים להפעיל את כוחם גם לאחר מותם. בשל כך נשאלת השאלה: מדוע אין אנו חשים את השפעתם של צדיקים אלו ואת מאמציהם לשיפור המצב בעולם הזה?
בכיו של הרבי מאפטא מרמז על כך שהוא חושש כי גם הוא עצמו לא יצליח במשימה, שגם הוא ישכח את השליחות בגלל התענוג וה"שעשועים" בעולם הבא.
סיפורו של הרבי מאפטא מגלה כי אפילו אדם כר' לוי יצחק מברדיטשוב – שנחשב ל"סנגור" המייצג את עם ישראל בפני הבורא ומחויב לחלוטין לקהלו, עלול לשכוח את שליחותו.
סיפורו של הרבי מאפטא מגלה כי אפילו אדם כר' לוי יצחק מברדיטשוב – שנחשב ל"סנגור" המייצג את עם ישראל בפני הבורא ומחויב לחלוטין לקהלו, עלול לשכוח את שליחותו.
ואולי רומז הסיפור לכך שגם אדם חדור שליחות עלול לשכוח את מטרותיו כשהוא זוכה לכבוד ולהטבות מופלגות.