הסיפור

אמר רבי נפתלי מרוּפּשיץ:
"בדרך כלל מצפים הצדיקים, מורי החסידות, שכל הזקוקים לישועה יבואו אליהם וייוושעו בעזרת תפילתם. אבל הרבי מרופשיץ" – כך אמר והתכוון לעצמו – "משכים בכל בוקר ומתפלל, כי כל הצריכים לישועה ייוושעו בבתיהם, ולא יצטרכו לבוא עד רופשיץ, וגם לא יחשבו בטעות כי נושעו על ידי הרבי מרופשיץ.

---

על הסיפור

ר' נפתלי מרופשיץ הוא אחת הדמויות הבולטות בחסידות, שעסקו בביקורת על מוסד האדמו"רות והרבנות בכלל. עם זאת היה הוא עצמו אדמו"ר ורב. בסגנון ציני האופייני לו, הִרבה ר' נפתלי ללעוג לתפקידים שמילא, ורמז בדרכים שונות כי אינו ראוי להם.
גם בסיפור קצר זה חושף ר' נפתלי את "תפילתו" – שלא יגיעו אליו. הוא מודע לכך שאנשים תולים תקוות יתר ב"צדיקים" וכך יכולים לטעות ולחשוב שהרבי עזר להם בעזרת כוחותיו המיסטיים. ר' נפתלי חושש מן השקר שיש בכך. נראה שאין דבריו מתייחסים רק לעצמו, אלא לביקורת כללית יותר על ההגזמה בהסתמכות על צדיקים (המוצגים כאן ככאלו המתפללים שיבואו אליהם, בניגוד לרבי נפתלי). אדם צריך לסמוך על אלוהיו באופן ישיר יותר, ובכלל – לעמוד יותר ברשות עצמו.