איך עולים?
מדוע אין אנו זוכים היום ליכולות הרוחניות והמיסטיות שהיו מצויות בדורות הקודמים? האם הדבר מעיד על כך שלא התאמצנו מספיק?
שני חסידים שהו זמן רב בחצרו של רבי יהושע השל מאַפּטָא, ושם עבדו את השם בכל כוחם, כדרכם של החסידים מן הדורות הראשונים.
הרגישו השניים כי בשל עבודתם ראויים הם לזכות ולבוא אל מדרגה רוחנית גבוהה, ולא הבינו מדוע לא זכו לראות שום חידוש ושינוי בעצמם. חששו השניים שמא עבודת השם שלהם אינה נעשית בשלמות, ולפיכך באו אל רבם ושאלו:
"מדוע זכו תלמידיהם של הצדיקים הראשונים למדרגות רוחניות גבוהות, ואילו אנו איננו רואים שום שינוי לטובה?"
אמר להם הרבי: "אספר לכם, כי לפני שבאו הבעל שם טוב ותלמידיו אל העולם, היו אנשי הדור ההוא אנשים שאינם טובים. אז גזרו בשמים, כי לא יינתן לשום תפילה לעלות ולהתקבל לפני השם. כך נמשך הדבר כעשרים שנה. ואולם הקדוש ברוך הוא וברוך שמו, צמא היה ונכסף מאוד לתפילותיהם של ישראל. לפיכך ציווה שישלחו אל העולם נשמה חדשה שתאיר בו. כך בחרו בנשמתו של הבעש"ט, אך הבעש"ט אמר: 'מה אוכל לתקן בעולם כשאני יחידי? שִלחו עמי גם נפשות נוספות שיסייעו לי.'
והסכימו לכך בשמים.
אז אמר הבעש"ט: 'הניחו לי ואבחר בעצמי את נפשות שותפיי.' אז שוטטו לפניו נשמות רבות, ומתוכן בחר לו כרצונו את כל נשמות החבורה הקדושה שלו.
אז האירה הארץ מכבוד השם, עד כי בימי נכדו של הבעש"ט, ר' ברוך ממז'יבוז', כבר החלו לדבר על הגאולה השלמה, שנראה כי תגיע בקרוב ובמהרה. כשראה זאת השטן, קטרג לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: 'חטיבה של צדיקים יש בעולם שהתגלות אלוהית מצויה ומפורסמת ביניהם. במצב שכזה, איך תיתכן בחירה חופשית בעולם? יסלקו נא את הצדיקים האלה, וישימו במקומם צדיקים אחרים שאינם רואים ושומעים דבר, ורוח הקודש אינה שורה עליהם. כך תיתכן בחירה חופשית, ונראה אז איך ייראה העולם!'
ואכן, באותה השנה נפטרו צדיקים רבים בעוונותינו הרבים.
ועכשיו מה נוכל לעשות – עלינו להיזהר שלא יראו ולא ישמעו מאִתנו דבר בענייני התגלות ורוח הקודש. ולכן, לכו ועִבְדו את השם בכל לבבכם ובכל נפשם, והשם הטוב יהיה בעזרכם, עד שתזכו למעלות גבוהות כאוות נפשכם הטובה."
הר' מאפטא מסביר לחסידיו מדוע אינם מצליחים להגיע למעלת התלמידים של הבעש"ט. נשמות הבעש"ט ותלמידיו נשלחו להאיר את העולם, אולם בשמים טענו שפעולתם מונעת את הבחירה החופשית, ולכן הסתלקו מהעולם.
בשיחה זו מתייחס הר' מאפטא לתופעה הידועה בחסידות כתקופת "הנפילה הגדולה" – אותן שנים ספורות (תק"ע-תקע"ה) שבהן נפטרו בזה אחר זה אישים שהרכיבו קבוצה מרכזית של מורים חסידיים. הרבי מתייחס לתופעה זו ולתחושה של התמעטות הדורות שבאה בעקבותיה.
לדבריו, נראה שמן השמים מאתגרים את הדור החדש. דווקא הסתלקותן של הנשמות העליונות מעניקה מרחב של בחירה לדורות שבאים אחריהן. התחושה של בני הדור החדש שאין הם מגיעים למדרגת דור הנפילים אינה צריכה לרפות את ידיהם, אלא להגביר את המאמצים שהם משקיעים בעבודתם הרוחנית.
סוף דבריו של הרבי אינו ברור כל צורכו. ייתכן שהוא רומז לכך, שהוא מסוגל "לראות ולשמוע", אלא שעליו להסתיר זאת. וכפי שהוא זכה לכך, גם הם עוד עתידים להגיע אל היכולות הרוחניות שאליהן הם שואפים.
הסבר אפשרי אחר לדבריו הוא כי כיום אין החסידים מסוגלים להגיע למעלות הרוחניות הללו עוד, ולפיכך עליהם להרפות מן העניין, ואם יזכו בכל זאת להשיג דבר מה – הרי זה לטובה.
