אהבה חדשה
דווקא יום טוב שני - זה הנחגג בחוץ לארץ ומסמל את הגלות - יכול להעיד על אהבה. שהרי אהבה מתגברת דווקא על רקע פיוס ופתרון של משבר
פעם אחת שבת היהודי הקדוש מפשיסחה אצל המגיד מקוז'ניץ. בסעודת השבת שאל המגיד את האורח: "'הייליגֶר יוּד' – יהודי קדוש – אמור לי, מדוע אני מרגיש קדושה והארה יתרה דווקא ביום טוב שני של גלויות, המתקיים רק בחוץ לארץ?"
אמר היהודי הקדוש: "כך הדבר. כשהבעל מתקוטט עם אשתו ואחר כך מתפייס עמה, גדלה אהבתם."
כששמע זאת, נשק המגיד על מצחו של היהודי ואמר "החייתני".
כמעט כל החגים בלוח השנה העברי נחוגים בחוץ לארץ יום אחד נוסף. הלכה זו נקבעה בשל הקושי להעביר ליהודים החיים בגולה באיזה יום בדיוק חל החג, שהרי בעבר היה נקבע התאריך בבית הדין שבירושלים. אף שהמציאות השתנתה, נותר היום הנוסף, "יום טוב שני של גלויות", כסמל ליהדות הגולה ולמרחק מארץ ישראל.
"היהודי הקדוש" ממשיל את הגלות למריבה בין אלוהים ועמו, בדומה למריבה שבין בעל לאשתו. דווקא אחרי המריבה – הגלות – אלוהים אוהב את עמו יותר, ולכן החגיגה ארוכה יותר, והחגים זוכים ליום נוסף שבו מורגש החג אף יותר.
תגובתו הנרגשת של המגיד מבטאת עד כמה חשוב היה לו הסברו של האורח. ההסבר מסייע למגיד להבין כי דווקא מריבה עשויה להביא לצמיחה והתפתחות. ובהתאם לכך – יום טוב שני אינו מעיד על מצב פגום וירוד אלא להפך – על קִרבה יתרה.
נראה כי הסיפור עוסק בכך שדווקא משבר עשוי להביא לצמיחה.
