הבעל שם טוב [הבֵּעְשְׁ"ט, רבי ישראל בן אליעזר, אוֹקוּפּ 1698? – מֶז'יבּוּז' 1760]
מחולל ומייסד תנועת החסידות.
קורותיו של הבעל שם טוב לוטות בערפל ורק פרטים מעטים ידועים אודותיו בוודאות.
על פי המסורת החסידית, ר' ישראל נולד להוריו העניים אליעזר ושרה לעת זקנתם. בילדותו התייתם מהוריו והתפרנס בצעירותו כעוזר למלמד תינוקות, כשומר בית המדרש וכשוחט.
בשלב מסוים עבר הבעש"ט להתגורר בעיירה ברודי ושם נשא לאישה את חנה, אחותו של ר' גרשון מקיטוב. בתקופה זו התבודד הבעש"ט בהרים, והתפרנס כנראה מכריית טיט ומכירתו (סיפורים: אני? רק הונגרי, מעיין הפלאים).
בשנות השלושים לחייו החל הבעש"ט להתגלות כצדיק, כמורה רוחני וכ"בעל שם" – אדם שמומחיותו בריפוי על ידי לחשים, קמעות וסגולות ושימוש ב"קבלה מעשית" (סיפור: האקסטרה של הבעל שם טוב). "בעלי שם" נוספים נודעו לאורך הדורות במזרח אירופה.
באותן השנים עבר הבעש"ט להתגורר במז'יבוז, ושם החלו להסתופף סביבו תלמידי חכמים, רבנים, מקובלים, מגידים ונגידים. מכאן ואילך, לצד העיסוק בקבלה והשימוש בשמות קדושים, קמעות וסגולות, פיתח הבעש"ט רעיונות חשובים, שהיוו את הבסיס לתורתה של התנועה החסידית.
מהבעש"ט עצמו לא נותר שום חיבור שיטתי כתוב, ותורתו הובאה בספרי תלמידיו.
הבעש"ט ביקש להעלות את ערכם של פשוטי העם, ולשיטתו אפילו יהודי פשוט עשוי להגיע למדרגה גבוהה ולהיות חשוב לפני הקב"ה לא פחות מתלמידי החכמים והמקובלים (סיפור: החליל). הבעש"ט נודע בנדודיו ובמסעות רבים שערך, בהם בא במגע הן עם נכבדים והן עם פשוטי העם (סיפור: איך מכינים גרביים).
לפי הגותו של הבעש"ט, אמונה תמימה, התלהבות ודבקות מעומק הלב מביאות למצב הדתי הנעלה ביותר. הוא עצמו נהג להתפלל בהתלהבות יתרה, ונודע בתפילתו האקסטטית.
עיקרון חשוב בתורתו של הבעש"ט הוא תפקידה של השמחה והיחס אל הגשמי והחומרי. לדבריו, כדי להתעלות ולהידבק בה' אין צורך דווקא בסיגופים ובתעניות, אלא אפשר לעבוד את האל גם באמצעים גשמיים, אפילו על ידי אכילה ושתייה ובלבד שנעשות מתוך כוונה לעבוד את ה'. בנוסף, הבעש"ט עסק בתפקידה של השמחה, המהווה יסוד מרכזי בעבודת ה' (סיפור: אשתי אהובתי בואי ונרקוד).
הבעש"ט נודע כ"צדיק" שעמד בראש קבוצת תלמידים נאמנים. תפקיד זה כונה בדורות שלאחר מכן גם "רבי" או "אדמו"ר". הצדיק החסידי אינו רק סמכות הלכתית ורבנית, אלא דמות שאליה ניתן לפנות גם בנוגע למצוקות חומריות, נפשיות ורוחניות.
בין תלמידיו נודעו רבי דב בער "המגיד ממזריטש" – יורשו בהנהגת תנועת החסידות, רבי יעקב יוסף הכהן מפולנאה – תלמידו הקרוב של הבעש"ט ומי שפרסם את הספר החסידי הראשון, רבי פנחס מקוריץ, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, ור' מאיר הגדול מפרמישלן – שכיהנו כאדמו"רים לאחר הסתלקותו של הבעש"ט, ועוד.
הבעש"ט הותיר אחריו בן בשם צבי, ובת בשם אדל – סבתו של רבי נחמן מברסלב.
