• תן וקח

    זושא

    תן וקח

    "תן וקח" - זוהי הססמה שטבע ר' יצחק מזידיטשוב, ואף כינה את מי שלא נוהג כך "אילן סרק".

  • כמה דרכים

    זושא

    כמה דרכים

    הרבי מצאנז מכריז מלחמה על מי שאינו מכיר בריבוי דעות ושיטות. מי שמאמין כי יש רק דרך אחת, לא רק שהוא טועה אלא יש להיאבק בו

  • לתקן את העולם

    זושא

    לתקן את העולם

    לפני שאתה מתקן את העולם כולו – נסה תחילה לתקן את עצמך. אמירתו הידועה של הרבי מצאנז על התפכחות מן החלומות לשנות את העולם

  • השקר רודף

    זושא

    השקר רודף

    הבעל שם טוב "אמר את האמת", ואילו אנחנו, כל מה שאנחנו יכולים לעשות הוא לפחות לדעת שאנחנו דוברי שקר. כך מתאר ר' יעקב יוסף מאוסטרהא את התמעטות הדורות.

  • סיפור מכונן

    זושא

    סיפור מכונן

    בדרשתו הקצרה עוסק רבי יעקב יוסף מאוסטרהא בכוחם של סיפורים. על פי דרשתו, דווקא הסיפורים הם היסוד והם ה"ספיר". ובמילים אחרות - סיפור מכונן.

  • לעשות רוח

    זושא

    לעשות רוח

    "רוח הקודש" בלי "קודש" היא סתם "לעשות רוח". במשחק מילים כזה מתאר רבי חסידי את עצמו, וזאת כדי לומר שלימוד התורה אינו מספיק, אלא צריך "קדושה" וערך מוסף

  • בוקר טוב ישראל

    זושא

    בוקר טוב ישראל

    ר' זושא מאניפולי פותח את היום במשפט קבוע: "בוקר טוב לכל ישראל". המשפט מעיד על תודעה של שליחות ושירות למען הציבור, וגם על אישיותו הלבבית של ר' זושא

  • צדיק בפרווה

    זושא

    צדיק בפרווה

    אמירתו הנודעת של הרבי מקוצק נאמרה על אדם אחד, שהוא "צדיק בפרווה". משמעותה של האמירה - חַמֵם אחרים ולא רק את עצמך

  • אנחה אחת

    זושא

    אנחה אחת

    בשם הרבי מקוצק: העולם אינו שווה אפילו אנחה אחת, ובכל זאת כל העולם נברא בזכותה של אנחה אחת שהפכה לרננה.

  • שולחן ערוך שונה

    זושא

    שולחן ערוך שונה

    ר' שמואל מקארוב מלמד מדוע עשיר ועני שונאים זה את זה: לכל אחד מהם חובות משלו, אבל הם מתרכזים דווקא בחובות של הזולת.

  • הצילני מן הגאווה

    זושא

    הצילני מן הגאווה

    את רגעיו האחרונים מקדיש צדיק אלמוני לבקשה - הוא אינו מבקש לחזור בתשובה על חטאיו, אלא דבר אחד בלבד - להינצל מן הגאווה.

  • אם נהיה בריאים לא נכעס

    זושא

    אם נהיה בריאים לא נכעס

    על מי נאמר הפסוק מתהלים "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם"? על חולים כעסנים. אמירה מבודחת של ר' משה לייב מססוב.