לענייני פרנסה, עבודה וכל מה שסביבן, יש מקום נכבד במשנת החסידות ובסיפור החסידי. אמנם הדימוי של החברה החרדית כיום הוא של חברה שדוגלת אך ורק בלימוד תורה, אבל החסידים בימינו, ובוודאי במאות הקודמות, היו קרובים הרבה יותר לעולם המעשה ולעיסוק בפרנסה. הן ההגות החסידית והן הסיפור החסידי עוסקים בממשק שבין האמונה לבין הפרנסה, בין אתגר הרוח ועבודת הנפש לבין האתגר הגשמי-כלכלי, הנתפס כהכרחי ללא ספק.
כמו כן, חלק עיקרי מ'תורת הצדיק' החסידית (ע"ע), נוגעת בדאגתו ובאחריותו של הצדיק לתחום הגשמיות של החסידים, לא פחות מתחומי הרוחניות.
ראש וראשון לאסכולה זו הוא ר' אלימלך מליז'נסק, שאמר שנשמת הצדיק ירדה לעולם כדי לתווך בין עולמות עליונים לעולם הגשמי, וכדי להוות 'צינור' לשפע האלוהי בתחום הפרנסה, המשפחה והבריאות. 'משולש הצרכים' הזה נודע בכינויו בארמית בספר הזוהר: "בנֵי, חיֵי, מזונֵי". מאז ועד היום פונים החסידים אל הצדיק כ'פועל ישועות', ומגישים לפניו 'פתקה' (קוויטל) שבה מפורטים שמותיהם ושמות בני משפחתם, כדי שיתפלל עליהם לברכה, לפרנסה ולבריאות. צדיקים רבים נרתמו גם לעזרה פיזית בתחום הפרנסה, כפי שמוכיחה מעורבותם ההיסטורית בתחום החכירות במזרח אירופה (ע"ע פדיון שבויים).
לצד זאת, הייתה אסכולת צדיקים חסידים שסברה שעל הצדיק להשפיע רק בתחום הרוח, ונמנעה מלהתערב בתחום פרנסתם ובחייהם הגשמיים של החסידים. זו למשל הייתה עמדתו של רבי שנאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד, שהתמקד רק בהוראה והדרכה בתחום הרוח.
כמה מאדמו"רי פולין הציגו עמדה שלישית וקיצונית יותר. הם הביעו עמדה ביקורתית כלפי כל עיסוק חומרי וגשמי, כלפי רדיפה אחר פרנסה מעבר להכרח, וכל שכן כלפי צבירת ממון וחיי רווחה. אחד מצדיקים אלה היה רבי מנחם מנדל מקוצק (ע"ע). צדיקים אלה טענו שמכיוון שפרנסתו של אדם מובטחת לו מראש והכול בידי שמים, אין צורך להשתדל אחריה כל כך, ויש בכך לעתים חיסרון במידת הביטחון בה' (הסיפור: רודף או בורח). לעתים קרובות הם השמיעו ביקורת אירונית כלפי הרודפים אחר פרנסתם יותר מדי, וראו בכך הוכחה לחלישות באמונה. את ייעודם ראו בהכוונת תלמידיהם לאמונה טהורה, ועמלו להזכירם שהפרנסה אינה אלא 'השתדלות' שנגזרה על אדם בעולם הזה בעקבות החטא הקדמון, שהעונש עליו הוא 'בזיעת אפיך תאכל לחם' (בראשית ד). אם כן, ייעודו של האדם הוא העולם הבא ולא העולם הזה, וגם בעת עיסוק חומרי בפרנסה יש לזכור להתבונן על האלוהי שבחיינו (ראו: להסתכל על השמים).
עמדה משלבת והרמונית ניתן למצוא באמירות חסידיות מעין זו של רבי פנחס מקוריץ. הרבי דרבן את חסידיו להתבונן באלוהות דווקא מתוך העיסוק בפרנסה. לדבריו 'פרנסה היא אלוהות', משום שהיא חיים, וחיים הם אלוהות. יש לו לאדם להיזהר אפוא לנהוג ביושר גמור בענייני ממון ופרנסה, וככל שאדם נזהר יותר בזה – פרנסתו הופכת לכלי להתגלות האל בעולמו (אמרי פנחס, עמ׳ קסט). בדומה לכך נאמר בשם רבי שמחה בונם מפשסיחה (ע"ע): ״מי שמבקש מהשם יתברך על יראה ואינו מבקש על פרנסה, סימן הוא שגם מה שמתפלל על יראת שמים אינה מאמיתת לבו, שהרי אי אפשר זה בלא זה״ (מאמרי שמחה, עמ' סא).
סיפורים בנושא:
-
זושא
שכר מצווה
איזו ייחוד מצא רבי יצחק מווּרקִי בבעל אכסניה שבסך הכל עשה את עבודתו? האם דבר הנעשה תמורת תשלום יכול להיחשב מצווה?
-
זושא
החסידים שלי ביישנים
חסידיו של רבי יצחק מוורקי מתייעצים עמו בעיקר בענייני פרנסה, אבל הרבי מצליח לראות מבעד למילים את כוונתם האמיתית. מהי אותה כוונה?
-
זושא
הכסף אינו בלבי
מדוע קיבל החוזה מלובלין כסף רב מהחסידים, בעוד המגיד מדובנה לא קיבל מאומה? שנאת הממון או הרדיפה אחריו מייצרים אצל החסידים תגובה הפוכה.
-
זושא
ללמוד מן התינוק
מה אפשר ללמוד מתינוק חסר דעת? רבי יצחק מוורקי מתבונן בתינוקות ולומד מהם שלושה דברים חשובים, שכדאי גם לכל אדם מבוגר לאמץ בחייו.
-
זושא
אל תשנא את הרבנות
לשנוא או לא לשנוא? הרבי מקוצק מסביר מדוע אין לשנוא את מקצוע הרבנות, אף על פי שכך נאמר במשנה שבמסכת אבות.
-
זושא
יגיע כפיך כי תאכל
תורה או עבודה? אדם ירא שמים או אדם העסוק בעמל כפיים? הרבי מקוצק מסביר את הגמרא.
-
זושא
מותר להיות רב
בסיפורים רבים מתמודדים אדמו"רים חסידיים עם הגאווה והחנופה הכרוכים בתפקידם הציבורי. רבי נפתלי מרופשיץ מתמודד כאן בדרכו עם סכנת היוהרה והכבוד שבמקצוע שלו - הרבנות.
-
זושא
איך מכינים גרביים
על מי יכול להישען בית הכנסת? אומן בעל מלאכה, המתפרנס ממלאכתו בחריצות ובצניעות הרשים מאוד את הבעל שם טוב, שראה בו את מי שעליו נשען בית הכנסת כולו.
-
זושא
נקי כפיים
מדוע פתח הרבי את הסתימה שבחדר השירותים? בדרשתו של הר' מסלונים הופכת יד מטונפת לנקייה.
-
זושא
עבודת השם למדתי מנפח
היהודי הקדוש מצליח להתמיד בעבודתו הרוחנית בזכות התבוננות בנפח שמתמיד גם הוא בעבודתו.
-
זושא
כסף להקיא
הר' מקוצק מתהלך בבגדים קרועים אבל הוא מזלזל כל כך בכסף עד שאינו מוכן לבקש נדבה. הזלזול שלו עושה רושם רב על ר' פייבל מגריצא, וגם הוא לא יכול היה להסתכל על כסף תקופה ארוכה.
-
זושא
מחיר החסידות
יש המאשימים את החסידים שעיסוקם מרחיק אותם מן המחויבות לפרנסת משפחותיהם. מהמשל של ר' שמחה בונים מפְּשִׁיסְחַה עולה שכך צריך להיות: המחיר הכבד שהחסידים משלמים על הדרך שבחרו בה גורם להם להתייחס אליה ברצינות.