לסיפור החסידי תפקידים רבים. הוא מוסר באופן אותנטי את התורה החסידית ואת ערכי החיים שעל פיהם מושתתת החברה החסידית. הבעש"ט קירב את חסידיו באמצעות סיפור, וטען שהסיפור הוא 'מעשה מרכבה' (מונח קבלי, על פי ספר יחזקאל פרק א), כלומר כלי קיבול להכיל את השכינה, ואמצעי המאפשר את שלטון האלוהות בעולם. כך למשל התקרב ר' יעקב יוסף מפולנאה (ע"ע) אל הבעש"ט והפך לחסידו, באמצעות סיפור שהבעש"ט סיפר וכיוון אליו – בלי שהכירו קודם.
עיקר עניינו של הסיפור החסידי הוא הלקח, הנמשל והרעיון, המשפיעים על הנפש, ואף מייצרים מציאות בתודעה. מלבד זאת, יש לסיפור ערך מקודש מצד עצמו. באמצעות הסיפור 'מזכך' הצדיק את המציאות, ומתקן 'תיקונים עליונים'. הסיפור הוא פעולה דתית, אפילו מיסטית, כעין תפילה וקשר עם הבורא. פעולת הסיפור היא התקשרות אל הצדיק שעליו מספרים, וממילא התקשרות אל הבורא. כמו התפילה, גם הסיפור בכוחו להשפיע על המציאות, לפעול ישועות, לרפא חולים, ולדחות גזרות רעות.
האדמו"ר "הצמח צדק" מחב"ד הסביר: "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, וכולנו יודעים את התורה, מצווה עלינו לספר - יש צורך לספר סיפורי חסידות, ובסיפור זה יוצאים ממצרים" – כלומר משתחררים מן המְצרים הפנימיים של הנפש, ויוצאים אל האור. כמו כן שאלו פעם חסידים את רבי מנחם מנדל מקוצק, כיצד הוא שנולד כמתנגד הפך והיה לחסיד. השיב להם: "נעשיתי חסיד מפני שבימי ילדותי היה איש זקן שסיפר מעשיות נפלאות על צדיקים. הוא סיפר רק מה שידע, ואני שמעתי רק מה שהייתי צריך".
סוגה מיוחדת של סיפורים השמיע רבי נחמן מברסלב, ולימים סיפוריו נלקטו בספר 'סיפורי מעשיו משנים קדמוניות'. על פי עדותו, סיפוריו נועדו לתקן 'סיפורים פגומים' שהתהלכו בקרב הבריות, ועל כן סיפוריו מכילים דמויות אגדיות לצד דמויות ריאליות מן הקיום היהודי במזרח אירופה. פרשנויות רבות נכתבו על סיפוריו ברבות השנים, ונמצאו בהם רמזים לסודות קבליים ולרעיונות נשגבים. גם ר' נחמן דיבר רבות בשבח הסיפורים, וטען ש"סיפורי מעשיות מצדיקים הוא דבר גדול מאוד ועל ידי זה נטהר מחשבתו מבלבול הדעת ואף ניצול מצרות" (ליקוטי מוהר"ן רל"ד). ב'ספר המידות' שלו כתב: "על ידי ספורי מעשיות של צדיקים ממשיכין אורו של משיח בעולם, ודוחה הרבה חשך וצרות מן העולם" (ערך בגדים ב).
קובץ הסיפורים החסידיים הראשון שהפך לקלסיקה הוא הספר 'שבחי הבעש"ט', מאת דוב בר מלינץ, שחותנו היה סופרו של הבעש"ט. הספר הופיע לראשונה בשנת 1815, ומאז הועתק והופץ בקרב החסידים בעשרות מהדורות ואינספור עותקים. הספר תורגם ליידיש וללאדינו, ובימינו תורגם לשפות רבות נוספות.
לסיום, אמירה נפוצה בשם רבי ישראל פרידמן מרוז'ין: "חסידים אומרים שסגולה לפרנסה - לספר במוצאי שבת סיפורי הבעש"ט. ואני אומר: לא רק מהבעש"ט אלא מכל הצדיקים, ולא רק לפרנסה אלא לכל הדברים, ולא רק במוצאי שבת אלא כל זמן שמדברים אודות צדיקים זהו סגולה לכל מה שצריך".
