רבי עקיבא והמת
רבי עקיבא פוגש אדם מת שמותו לא שחרר אותו מסבלותיו - האם יש כפרה לחטאיו הקשים של הרשע? כיצד בנו הנעלם יוכל לסייע לו? ומה יכול לעשות החכם הנודע כדי לעזור?
מעשה בר' עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות, ופגש אדם אחד שחור כפחם, שהיה עומס עצים על כתפו וסוחב אותם כמו סוס. קרא לו רבי עקיבא לעצור והעמידו. אמר לו: בני, מה לך בעבודה קשה כזאת? אם עבד אתה ואדוניך נתן לך עול כבד, אני אפדה את החוב ממנו ואוציאך לחירות. ואם אתה עני, אני אתן לך כסף ואעשירך. אמר לו אותו אדם: הניחני, אדוני, שאיני יכול לעצור. אמר לו רבי עקיבא, מדוע אינך יכול לעצור? האם מבני אדם אתה או שאולי אתה מבני המזיקים והשדים? אמר לו אותו האיש: אני מת, וכעת עונשי הוא שבכל יום ויום מוסרים אותי לחטוב עצים ובאמצעותם מעלים אותי באש.
אמר לו רבי עקיבא לאותו מסכן: מה הייתה מלאכתך בחייך? אמר לו: הייתי גובה מיסים, והייתי נושא פנים טובות לעשירים והורג את העניים. ולא עוד אלא שחטאי כה כבד, ששכבתי עם נערה מאורסת ביום הכיפורים! אמר לו רבי עקיבא: בני, האם שמעת מאותם הממונים עליך, שמענישים אותך בצורה קשה כל כך, אם יש לך תקנה ואפשרות לכפרה שתשנה את רוע הגזירה בעונשך הכבד? אמר לו: אל תעכבני, שמא ירגזו עליי בעלי הפורענות, ובאשר אליי – אין לי תקנה ולא פדיון ולא כלום. רק דבר אחד יכול לעזור. פעם שמעתי מאותם הממונים עליי, שהיו אומרים: אם היה לו בן שיהיה עומד בציבור ומתפלל, ואומר: 'ברכו את ה' המבורך', יהיו מתירין אותו מן הפורענות. אין לי בן. אבל הנחתי את אשתי מעוברת, ואין ידוע אם ילדה זכר או נקבה, ואם ילדה זכר איני יודע מי ילמדנו תורה. אמר לו רבי עקיבא: מה שמך? אמר לו: עקיבא. ושם אשתך? אמר לו: ששומירה. ושם עירך? אמר לו: אלדוקה.
באותה שעה נצטער עליו ר' עקיבא, והיה הולך מעיר לעיר עד שהגיע לעירו, ושאל היכן הוא ביתו. אמרו לו האנשים: יישחקו עצמותיו בגיהנום! שאל על אשתו, אמרו: יימחה שמה וזכרה מן העולם! שאל על בנו: אמרו: הוא ערל, ואפילו במצוות מילה לא עסקו בשבילו הוריו. מייד מל רבי עקיבא את הבן ההוא, והושיבו לפניו ללמדו תורה. ולא היה לומד הבן עד שישב עליו רבי עקיבא בתענית ארבעים יום. יצאה בת קול האלוהים ואמרה: על זה אתה מתענה? אמר לה: כן. ולימדו רבי עקיבא, וקרא באלף-בית, עד שהוליכו לביתו ולימדו לברך ברכת המזון ולקרוא קריאת שמע ודרכי תפילה, והעמידו והתפלל בציבור, ואמר אותו הבן: 'ברכו את ה' המבורך לעולם ועד'. באותה שעה התירוהו את אותו אדם, שגם שמו עקיבא, מן הפורענות. ובא בחלום אותו האיש ואמר לו לרבי עקיבא, תנוח דעתך בגן עדן, שהצלתני מדינה של גיהנום.
ערכה של הערבות ההדדית בתרבות היהודית של ימי הביניים היה רב – ובסיפור זה מודגם המאמץ שלא לוותר על אף אדם מישראל – בין אם הוא צעיר אובד דרך ובין אם הוא אדם מת ומיוסר. רבי עקיבא מהלך בבית הקברות ופוגש להפתעתו אדם מת, ובין השניים נקשרת שיחה. המת אינו מצוי בעולם המתים כרוב המתים אלא במעין תחום ביניים, לימבו בין עולם החיים ובין עולם המתים, ובו הוא מרצה את עונשו האיום: המת הוא סבל הנושא עצים שמשמשים יום-יום לשם הבערת גופו. האמונה במציאותם של מדורים שונים של גיהנום או של עולמות ביניים רווחה בימי הביניים. המפגש של ר' עקיבא עם דמות חוטאת שכזו מאפשר לראות גילום יהודי של תפיסות אלו, ור' עקיבא מציל את המת החוטא ממדורי הגיהנום השונים – שזכו לפירוט נרחב דווקא בספרות הנוצרית באותו הזמן.
