עין טובה
עבריין החוזר בתשובה מלמד את הרב בקשי דורון להסתכל על האחר בעין טובה
אחר צהריים של שבת אחת חשה אשתו של הרב אליהו בקשי דורון צירי לידה. הם גרו אז בבת ים ומיהרו לנסוע לבית החולים ביפו, שם שהו שעות ארוכות מחכים להתקדמות הלידה. שעת חצות של מוצאי השבת כבר התקרבה, והרב שאז עישן (ואח"כ הפסיק) ביקש לעשן סיגריה.
יצא הרב מבית החולים, וחיפש חנות פתוחה. סביבת בית החולים הייתה מפוקפקת, והרב השתדל להזדרז עד שמצא קיוסק בסביבה. לפתע הוא זיהה אדם שהכיר בעל תשובה מסתובב בין החנויות באזור המפוקפק. הוא התפלא על האדם הזה שמסתובב ותהה לעצמו "מה הוא עושה כאן?! שמא אדם זה ממשיך במעשיו הרגילים, וכל סממני התשובה הם רק מן השפה ולחוץ?!"
הרב בקשי דורון החליט להתרחק במהירות מן המקום וזאת כדי שהאיש לא יבחין בו ויתבייש, ומיהר לבית החולים.
ישב הרב בקשי דורון בחדר ההמתנה בבית החולים, והינה הופיע אותו "בעל תשובה" שראה ברחוב.
פנה אותו אדם ושאלו: "כבוד הרב. אני כאן ממתין לאשתי שנמצאת בחדר לידה. מיהרתי בצאת השבת לבית החולים, ולא לקחתי איתי את הסיגריות, ועתה קפצתי לקנות חבילה. האם הרב רוצה לעשן סיגריה?"
כשסיפר הרב בקשי דורון את הסיפור, הוסיף ואמר: "במסכת אבות נאמר (א, ו): 'והווי דן את כל האדם לכף זכות'." ממעשה זה הבנתי שלא צריך לחפש זכויות מתחת לאדמה. כל מה שצריך הוא להעמיד את עצמי במקומו של האדם האחר, ולחשוב שמה שקרה לו, הוא בדיוק מה שקרה לי.
לעיתים קרובות בני אדם נוהגים בשיפוטיות כלפי הסובבים אותם. אנחנו נוהגים להניח הנחות שליליות בנוגע להתנהגותם של אחרים, ולאור הנחות אלו לשפוט אותם בחומרה. כך נהג הרב בקשי דורון, ולמד על בשרו עד כמה נקודת מבטו על המתפלל ה"עבריין" הייתה שלילית. כאשר ראה אותו משוטט באזור מפוקפק של מועדוני לילה הניח שלשם הוא שייך, וחזות "בעל התשובה" שלו מזויפת. אך כאשר הרב בקשי דורון שפט את אותו אדם, הוא לא שם ליבו לכך שלגבי עצמו, לעולם לא היה מניח הנחות כאלו.
על רקע זה למד הרב בקשי דורון שההדרכה בפרקי אבות "והווי דן את כל האדם לכף זכות" אינה דורשת מאמץ עילאי. כל שעלינו לעשות הוא להתבונן באחר כשם שאנחנו מביטים בעצמנו.
