הסיפור

אמו של רבי טרפון ירדה לטייל בתוך חצרה בשבת וסנדלה נקרע.
הניח רבי טרפון את שתי ידיו תחת כפות רגליה והייתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטה.
פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו.
אמרה אימו לחכמים: התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכבוד יותר מדי.
אמרו לה החכמים: מה הוא עושה לך?
וסיפרה להם האם את כל המעשה.
אמרו לה החכמים: אפילו היה עושה לך אלף אלפי פעמים יותר מזה, עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע.
אמו של רבי ישמעאל באה וקבלה עליו בפני החכמים. אמרה: גערו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד.
באותה שעה נתכרכמו פניהם של החכמים ואמרו בליבם: האם ייתכן שרבי ישמעאל אינו נוהג כבוד באבותיו?
שאלו החכמים את האם: מה הוא עושה לך?
אמרה האם: כאשר הוא יוצא מבית המדרש, אני רוצה לשטוף את רגליו ולשתות ממי הרחצה ואינו נותן לי.
אמרו החכמים: הואיל והוא רצונה – הוא כיבודה.
רבי זעירא היה יתום וכל השנים היה מצטער ואומר: הלוואי והיו לי אב ואם שאכבדם ואירש גן עדן.
כאשר שמע את שני הסיפורים האלה, אמר: ברוך השם שאין לי אב ואם. לא הייתי יכול לעשות כרבי טרפון, ולא הייתי מקבל על עצמי לנהוג כהוראה שניתנה לרבי ישמעאל.

---

על הסיפור

האם יש גבול לחובה שלנו כלפי הורינו? הסיפור פותח בתלונה של אם שבנה מכבד אותה יותר מדי, ומסיים במסקנה שכיבוד הורים במידה הנדרשת הוא בלתי אפשרי עד כדי כך שרבי זעירא היתום מברך על יתמותו.
הסיפור מובא בתלמוד הירושלמי אגב שאלת גבולות המצווה לכבד את ההורים, וברצף של סיפורים המעמידים מקרים קיצוניים של כיבוד אב ואם כדרישה מחייבת. בסיפוריהן של שתי האימהות מתגלה שהדרישה לכבד את ההורים היא לא רק תובענית אלא גם סותרת את עצמה. כשרבי טרפון משקיע בכבוד אימו באופן קיצוני היא מתלוננת על כך ואפשר לשער שהיא מרגישה שבכך הוא מבזה את עצמו. מצד שני גם הכבוד שדורשת אימו של רבי ישמעאל כרוך בביזוי. היא רוצה לבזות את עצמה כדי לכבד את בנה החכם.
לצד הדרישה ההלכתית לכבוד בלתי מסויג להורים, מציגים הסיפורים מבט ביקורתי המצביע על הבעיה בתפיסה מסוימת של כבוד המתבטאת בביזוי עצמנו ביחס לאדם שאנחנו רוצים לכבד. ייתכן שהסיפור מציע שתפיסה כזאת אינה מתאימה ליחס בין אדם להוריו משום שההורים רוצים לרוות נחת מבניהם ומבנותיהם המכובדים ולא מביזויים, ואילו הילדים רוצים להתכבד בהורים שלא עושים בושות.