נקדימון וההגמון
נקדימון בן גוריון במירוץ אחר הזמן: הוא התחייב להחזיר לשר נוכרי את המים שקנה ממנו לעולי הרגל אך הגשם לא נראה באופק. סיפור על אמונה וכוח התפילה
פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות.
הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון, שר אחד, שהיו לו שם מעיינות, בורות מים, ואמר לו: תלווה לי 12 מעיינות מים לעולי הרגל, ואני אתן לך 12 מעיינות מים בחזרה. ואם איני נותן לך מים – הריני נותן לך 12 כיכרות כסף במקומם.
וקבע לו זמן שעד אליו יפרע את ההלוואה.
כאשר הגיע זמן הפירעון ולא ירדו גשמים, בבוקר שלח לו ההגמון לנקדימון: שגר לי או מים או מעות.
שלח לו נקדימון: עדיין יש לי זמן, כל היום כולו שלי הוא.
בצוהריים שלח ההגמון לנקדימון: שגר לי או מים או מעות.
שלח לו נקדימון: עדיין יש לי שהות ביום.
במנחה, בין הערביים, שלח לו ההגמון לנקדימון: שגר לי מים או מעות.
שלח לו נקדימון: עדיין יש לי שהות ביום.
לגלג עליו אותו הגמון ואמר: כל השנה כולה לא ירדו גשמים, ועכשיו ירדו גשמים?
נכנס לבית המרחץ בשמחה.
בזמן שההגמון נכנס בשמחתו לבית המרחץ, נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב.
נתעטף בבגדו ועמד בתפילה. אמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי, שיהיו מים מצויים לעולי הרגל.
מייד נתקשרו שמיים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו 12 מעיינות המים, ונותרו בהם מים יותר משהיו שם קודם לכן.
בעת שיצא ההגמון מבית המרחץ, יצא נקדימון בן גוריון מבית המקדש.
כשנפגשו אמר לו נקדימון להגמון: תן לי את דמי המים הנותרים שהחזרתי לך יותר משנתת לי.
אמר לו ההגמון: יודע אני שלא טלטל הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשבילך, אלא שעדיין יכול אני לטעון כנגדך שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה והגשמים ירדו כאשר המעיינות נמצאים כבר ברשותי.
חזר נקדימון ונכנס לבית המקדש, נתעטף בבגדו ועמד בתפילה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, הודע שיש לך אהובים בעולמך!
מייד התפזרו העבים וזרחה החמה.
באותה שעה אמר לו ההגמון: נקדימון, אילו לא נקדה החמה, הייתי יכול לטעון כנגדך שאוציא ממך את המעות שמגיעות לי.
הסיפור מציג עימות בין שתי תפיסות עולם, ובהתאם לכך הוא בנוי בהקבלה מנוגדת מתמידה בין שתי הדמויות שכינויין מתחרז ואולי לא במקרה: ההגמון – דוחק, נקדימון – רגוע. כשההגמון שמח – נקדימון עצוב, כשזה נהנה מהנאות חומריות בבית המרחץ – האחר מתעטף בתפילה בבית המקדש. הראשון מעוניין במעות ודואג לכספו, ואילו השני מעוניין במעיינות ודואג לכבוד אלוהים ולעולי הרגל הצמאים. מסקנת הסיפור היא אחת – יש כוח לאמונה. אם אדם עושה את מעשיו לשם שמיים, להגדיל את כבוד אלוהים או לשמוע בקולו, אלוהים ישנה מסדרי הטבע בשבילו.
