הסיפור

"כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ – עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא,
וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ" (קהלת ה, יד)
גניבא אמר:
משל לשועל שמצא כרם שהיה גדור מכל פינותיו.
והיה שם נקב אחד בגדר וביקש השועל להיכנס בו ולא היה יכול.
מה עשה? צם שלושה ימים עד שכחש ותשש, ונכנס באותו הנקב, ואכל ושמן.
רצה השועל לצאת ולא היה יכול לעבור כלל.
חזר וצם שלושה ימים נוספים עד שכחש ותשש, וחזר להיות כפי שהיה, ויצא.
לאחר שיצא פנה לאחוריו והסתכל בכרם ואמר: כרם כרם, מה טוב אתה ומה טובים פירותיך, וכל מה שיש בך ראוי ומשובח, אך מה הנאה יש ממך? כפי שבן אנוש נכנס אליך, כך הוא יוצא.
כך הוא העולם הזה.

 

---

על הסיפור

השועל מייצג את האדם שנכנס לעולם הזה, והשועל אכן מציג את עצמו כ"בן אנוש" בפנייתו לכרם בסוף הסיפור. הכרם הוא העולם הזה, המלא כל טוב. דימוי הכרם נבחר אולי בהשראת שיר השירים שבו מתוארים "שועלים קטנים מחבלים כרמים" (שיר השירים ב, טו), אך הכרם מזוהה גם עם היין, שנמצא במקום גבוה ברשימת הנאות העולם הזה. הנקב הקטן שלתוכו נדחק השועל מזכיר את הנקב בגוף האם שממנו נדחק הוולד לעולם בקושי רב. המשמנים שהוא מעלה על גופו בכרם הם הנאות העולם הזה שהאדם נמשך אליהן ואוגר אותן כמשמנים בשנות חייו. אולם בסוף ימיו לא נותר לו דבר מכל ההנאות אלה.
המסר של המשל מובן מאוד, כך שבשונה ממשלים רבים העורך לא טורח לפרט את הנמשל אלא סומך על הקורא שיגיע לכך בעצמו.