לפעמים צעיר ולפעמים זקן
כיצד למד הרב אליהו שניתן להתהפך מזקן לצעיר ומצעיר לזקן לפי הצורך?
סיפר הרב מרדכי אליהו: פעם אחת הרב עובדיה הדאיה ביקש ממני ללכת עימו לטבול במקווה שעה לפני עלות השחר כהרגלו. באותו זמן אני הייתי בן שלושים והרב הדאיה קרוב לשמונים. כיוון שההלכה אומרת שאסור לרחוץ עם רבו בבית המרחץ טבלתי בחדר אחר, עוד לא התחלתי להתארגן לטבילה והרב הדאיה סיים לטבול בזריזות גדולה. הרב לא רצה להשאירני לבדי, וחיכה עד שאסיים. התפלאתי מאוד על זריזותו הרבה.
המשכתי ללוות את הרב באותו היום. והנה לאחר כמה שעות הגיעו כמה בני משפחה והזמינו את הרב לשמחה משפחתית שלהם. הרב בירכם במזל טוב אך התנצל ואמר: לא אוכל להגיע, יש באולם שמחות הרבה מדרגות ואני זקן מידי…'
כששמעתי את תשובתו זו לבני המשפחה גדלה פליאתי ולאחר שהם שהמשפחה התרחקה מעט, שאלתי אותו: 'כיצד כבודו אומר 'זקן אני', והרי במקווה כבודו עלה וירד את מדרגות המקווה בזריזות גדולה'. והוא ענה לי בחיוך: 'משום צניעות אני לא הולך לאותה שמחה, המקום לא צנוע ולכן סרבתי בטענה שאני זקן…'.
אמרתי לו: 'זה מה שכתוב בגמרא, 'בזמן אברהם אבינו איזו צורה הייתה חרוטה על המטבעות? – זקן וזקנה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר' כל זה מחמת הנהגתם של אברהם ושרה – פעם כצעירים לצורך מצוות -'וישכם אברהם בבוקר', ופעם כזקנים כנגד יצר הרע – 'ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב'.
הרעיון בסיפור הוא היכולת לנהל את כוחות הנפש שלנו בגמישות, בדומה למטבע של אברהם אבינו שמציג דמות צעירה ודמות מבוגרת משני צדדיו. אדם שלם, ובמיוחד מי שמוביל ציבור, חייב להחזיק בשתי היכולות האלו במקביל ולדעת מתי להפעיל כל אחת מהן. כשמדובר בעשייה חיובית, לקיחת יוזמה או קיום מצווה, נדרש לגייס אנרגיות של בחור צעיר – לפעול בזריזות, בהתלהבות ובנחישות. לעומת זאת, כשעומדים מול סיטואציה בעייתית שעלולה לשחוק אותנו ערכית, הכלי היעיל ביותר הוא דווקא לאמץ "כבדות" של אדם זקן. המנהיגות כאן באה לידי ביטוי בהבנה שלא תמיד נכון לצאת למלחמה חזיתית; פעמים רבות הפתרון המקצועי והנכון להמשך הדרך הוא לדעת לשים ברקס, להיות שמרן, ולהפוך את עצמנו לבלתי עבירים ואיטיים כלפי מה שלא תואם את המטרות והערכים שהגדרנו.
