להחזיר את הכסף
החלוץ דוד בן גוריון כועס שמספרים בגנות הארץ ומסרב לקבל כסף ששלח לו אביו כדי לסייע לו במצב הכלכלי הקשה.
כשדוד גרין, לימים דוד בן גוריון, הגיע לארץ הוא שהה ביפו רק שעות ספורות. בן גוריון לא אהב את הסמטאות המזוהמות ואת צעקות הרוכלים ורצה להגיע לכפר עברי. לכן ביקש מחבריו להצטרף אליו במידי למושבה פתח תקווה. הדרך עודדה אותו מאוד, המרחבים והשדות ובעיקר הפרדסים עמוסי פרי ההדר – שמחו את לבו. ובאותו הלילה לא יכול היה להירדם מרוב התרגשות.
למחרת הצטרף לעבודה הקשה של החלוצים בפרדסים. הוא סחב זבל, חפר בורות ותעלות השקיה וגם נטע עצים בחום הכבד, שלא היה רגיל בו. כמו חבריו, דוד נפגע שוב ושוב ממחלות, והרופאים הציעו לו לעזוב את הארץ, אבל הוא התעקש ותמיד היה משיב: "אינני עוזב".
הקשיים היו רבים, ולא תמיד נמצאה עבודה לחברים, שכן האיכרים העדיפו לשכור פועלים ערבים שדרשו פחות כסף. ולכן האוכל היה מועט ולעתים הם היו ממש רעבים לפת לחם.
דוד נהג להתכתב עם משפחתו שבפולין אך תמיד דאג לתאר במכתביו את יופיה של הארץ ואת ההתפתחות המרשימה של המפעל הציוני. הוא תיאר את החלוצים ואת פריחת המושבות ולא סיפר כלל על הקשיים שיש.
פעם אחת קיבל מכתב מאביו, אביגדור, שבו הוא כותב לדוד שהוא יודע שהמצב בארץ קשה ועל כן החליט לשלוח לו סכום כסף כדי לסייע לו.
למחרת ישב בן גוריון וכתב מכתב תשובה ובו התרעם על האנשים שמדברים רעות על הארץ. למכתב צירף, כמובן, את הכסף שקיבל מאביו…
דוד בן גוריון הוא חלוץ המוכן לעבודה קשה ומפרכת על מנת להפריח את השממה. הוא עבד במושבות שונות כפתח תקוה וסג'רה ואף הגיע לעתים לפת לחם אך אהבתו לארץ לא ידעה גבול ושימשה מקור אנרגיה לעשיה. נראה שכאשר אדם מגוייס למען מטרה נעלה הוא מסוגל לספוג את הקשיים שבדרך.
בן גוריון מוכן לעבוד קשה תוך הכרת האתגרים העומדים בפני החלוצים אך אינו מוכן שיוציאו את דיבת הארץ, ומסתייג מאמירות הפוגמות בארץ ובמעשה הציוני.
אביו אביגדור, שהיה פעיל ציוני אף הוא, ביקש לחזק אותו במתן כסף שיסייע לו בוודאי להתמודד עם הקשיים הכלכליים בארץ, אולם דוד בן גוריון מרגיש שאם יקח את הכסף הוא שהוא מאשר בזאת את הביקורת על המעשה הציוני ולכן סירב לקבלו. אין כאן גאוה אישית או עקשנות סתמית אלא מעשה ציוני – דאגה לשמה הטוב של הארץ.
