כאבי הבטן של לוכד הגנבים
רבי אלעזר, בנו של רשב"י, מתמנה לשוטר המוסר גנבים למלכות. חכמים מטיחים בו ביקורת שהוא מסגיר יהודים לרומאים וכך מתפתחת דילמה דרמטית ואלימה
רבי אלעזר ברבי שמעון פגש לוכד גנבים שעבד עבור המלכות הרומאית. שאל אותו רבי אלעזר: איך אתה יודע שאתה תופס את הצדיקים ומניח לרשעים? לאחר ששמע את תשובתו, לימד רבי אלעזר את לוכד הגנבים ויעץ לו בהרחבה כיצד לעשות את מלאכתו.
נשמע הדבר בבית המלך, ואמרו: אם לרבי אלעזר יש עצות כה טובות – שיהיה לוכד גנבים בעצמו!
קראו לרבי אלעזר והיה הולך ותופס גנבים.
יום אחד פגש אותו רבי יהושע בן קרחה.
אמר לו: חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלוהינו להריגה?
אמר לו רבי אלעזר: הגנבים הם כמו קוצים בכרמו של אלוהים ואני מנקה את הכרם מקוצים.
אמר לו רבי יהושע: הנח לו לבעל הכרם, והוא יבוא וינקה את הקוצים בעצמו.
יום אחד פגש את אותו כובס וקרא לו: חומץ בן יין.
נעלב רבי אלעזר ואמר – אדם זה כה חצוף, בוודאי רשע הוא!
הסגיר את הכובס לרומאים.
לאחר שנרגע ביקש לפדות את האיש מהמאסר ולא מצאו משום שהוא הוצא להורג.
הצטער עליו הרבה מאוד, עמד מתחת לגרדום ובכה.
אמרו לו האנשים שראוהו בוכה: רבי, אל ירע בעיניך שהוא הוצא להורג. האיש הזה היה רשע גמור – הוא ובנו בעלו נערה מאורסת ביום הכיפורים!
באותה שעה הניח רבי אלעזר את ידיו על בטנו ואמר: "שישו ושמחו בני מעי", היו לי כל כך הרבה ספקות ורגשי חרטה בבטני, והינה אני מבין כעת שלא חטאתי במעשה ההוצאה להורג של הכובס.
אבל אפילו כך לא תמו ייסורי החרטה של רבי אלעזר. כדי לבדוק האם הוא צדיק הוא ביקש לבדוק את זכאותו באמצעות ניתוח. הוא ביקש שישקו אותו בסם שינה ויפתחו את בטנו, ויוציאו מבטנו הגדולה דליים של שומן ויניחו אותו מול שמש הקיץ החמה. כאשר ראה שהשומן שהוצא מבטנו לא הסריח הוא למד מכך שאין בו אשמה על ההוצאה להורג של הכובס המרושע. כשראה שהוא אינו אשם, שמח מאוד וקרא על עצמו את הפסוק: "אַף־בְּשָׂרִ֗י יִשְׁכֹּן לָבֶטַח" (תהלים טז, ט).
עלילת הסיפור מניעה אותנו בין ביטחונו העצמי של הרב הגאון שיודע להבין את המציאות היטב בגלל חריפותו הרבה, ובין תחושת החרטה העמוקה שמתגבשת בו משום שפעל מתוך כעס ועלבון. רבי אלעזר מסגיר גנבים למלכות הנוצרית והוא איתן בדעתו, אולם כשהכובס מעליב אותו הוא יוצא מדעתו ונחפז לאסור אותו. הכובס החצוף מוצא להורג ורבי אלעזר מתייסר על כך שהוא נתן לגאוותו ולכעסו להוליך אותו.
למרות שהרב זוכה להוכחות יוצאות דופן שהוא צודק, הוא עדיין כבול ברגשי אשמה קשים ומעביר את עצמו מבחן משונה ביותר: הוא מבקש שירדימו אותו, ינתחו את גופו ויוציאו ממנו דליי שומן. לאחר שהשומן מוצא מגופו הוא בוחן האם ה"פנימיות" שלו טובה או רקובה. כאשר שומן גופו של הרב (שהיה ידוע כשמן במיוחד) אינו מסריח, הוא מסיק שמוסר הכליות שלו אינו רקוב. אך למרות הבחינה המוזרה והאלימה של רבי אלעזר את עצמו ייסורי המצפון לא עוזבים אותו גם לאחר מכן.
