השיכור ובניו
בנים לאב שיכור חששו לגורל ירושתם ונטשו את אביהם בבית הקברות. סיוע מפתיע בצורת כדי יין שהושארו לצידו גרם להם להתחרט ולאפשר לו לשתות כרצונו.
מעשה באדם אחד שהיה מוכר את כל הכלים בביתו ושותה תמורתם יין. התלוננו בניו ואמרו: אבינו הזקן לא ישאיר לנו אחר מיתתו דבר. מה נעשה? בואו נשקהו ונשכרהו וניקח אותו ונוציאו מן הבית ונאמר לכולם שמת ונשכיבו בקברו. וכך עשו, לקחו אותו והשקוהו לשוכרה והוציאוהו מן הבית והניחו אותו בבית עלמין אחד.
עברו חמרים (מובילי חמורים) מוכרי יין בדרכם לאותה העיר, ובהיותם בשער בית העלמין שמעו שגובים מס בעיר על היין, ואמרו זה לזה: נלך ונפרוק את נאדות היין (מעין מימייה מעור) בבור הקבר הזה שכאן ונברח, וכך עשו. ובבור זה היה מוטל אותו שיכור, וכשראו אותו חשבו שהוא מת. לאחר שנפטרו מסחורתם הלכו לראות מה נשמע בעיר.
כאשר התעורר האיש משנתו ראה כד יין מונח מעל ראשו. פתח אותו והחל לשתות. לאחר שנתבסם כראוי החל מזמר.
לאחר שלושה ימים אמרו בניו זה לזה: נלך ונראה מה אבינו עושה, אם חי הוא או מת. באו ומצאוהו ונאד יין נתון בפיו והוא יושב ושותה. אמרו לו: אף כאן בין המתים לא עזבך בוראך, האם בין החיים יעזבך? הואיל ומן השמיים נתנו לך את יינך, אין אנו יודעים מה נעשה לך. בואו נכניסהו הביתה ונדאג לקביעות משקאותיו.
עשו הסכם ביניהם וכל אחד מהם היה מספק לו את משקאותיו יום אחד בשבוע.
שתייה מופרזת של אלכוהול היא מעשה מזיק והוצאה כלכלית לא מבוטלת. היינו מצפים כי בסיפור עממי על שתיין, מוסר ההשכל יעסוק באי הכדאיות של השתייה, אך סופה של מעשייה זאת מפתיע: במקום להתמקד במגרעות האב, מתמקד המספר במגרעות הבנים. אומנם אפשר להבין את הקושי שלהם בהתמודדות עם אב שתיין, אך אין זו הצדקה לנטישתו למוות. כיבוד הורים חשוב יותר מגמילה משתייה.
הסיפור מתאר מקרה קשה של מכור לטיפה המרה שהתמכרותו מכלה את כספו. אך הזעזוע ממעשי האיש מתחלף עד מהרה מרתיעה גדולה יותר ממעשי בניו – הם אינם דואגים לבריאותו של האב, כפי שהיינו מצפים מבנים אוהבים, אלא לגורלה של ירושתם העתידית. יתרה מזו, הם מכריזים עליו כמת ונוטשים אותו שיכור בבור קברו. מניסוח הסיפור אפשר להבין שכוונתם הייתה שימות שם, והם יצאו מצד אחד חפים מהאשמת הציבור – שהיה מאשים את שתיינות האב במותו, ומן הצד השני מלאים ברכוש. לו הצליחה מזימתם, היו הורגי האב רודפי הבצע נשכרים. אך יד ההשגחה מזמנת לאביהם את מבוקשו והם עצמם אלה שעוברים התפכחות וכעת מוציאים מכספם כדי לממן לאב את התמכרותו. במקום שהאב ייענש על כוסו, הם נענשים על חטאם בכיסם.
