הפגנה יוצרת שינוי
איך הפגנה מול שליטי רומא הצליחה לשנות את הגזירה
פעם אחת גזרה מלכות רומי גזרות קשות על עם ישראל: שלא יעסקו בתורה, ושלא ימולו את הבנים ושלא ישמרו את השבת.
מה עשה רבי יהודה בן שמוע? קיבץ את חבריו והלך ליטול עצה מאשה רומית חשובה שכל גדולי רומי באים אליה. שמעה האשה הרומית על דבר הגזרות ואמרה להם יש לי עצה בשבילכם: לכו להפגין בלילה מול השרים.
וכך עשו גדולי החכמים, הלכו להפגין וצעקו: "למען הקב"ה! האם איננו אחים שלכם? והלא בני אותם אב ואם אנחנו? ומה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות קשות כל כך?"
ואכן לאחר זמן מה ההפגנה עשתה את שלה והשפיעה, ומלכות רומי ביטלה את הגזרות, ואותו היום שביטלו היה יום כ"ח באדר ועשו אותו עם ישראל ליום טוב שמחה והלל הקבוע במגילת תענית.
דבר הגזירות שנגזרו על העם היו בוודאי מכה קשה בתקופה שהיא גם כך הייתה קשה לעם ישראל – שלטון רומי בארץ ישראל. התגובה הטבעית יותר היא להצטער ולהסתתר ובעצם להיכנע לשבר שהגיע. אבל במדרש שלפנינו קורה דבר מפתיע: אחד מהחכמים, רבי יהודה בן שמוע, קם ועושה מעשה. הוא בוודאי שלא נכנע למצב ואף לא נושא תפילה לביטול הגזירה, כדרכם של החכמים. המעשה שהוא בוחר לעשות הוא מעשה ארצי ומחובר לקרקע. הוא אוסף את חבריו החכמים כיוון שהוא מבין שהוא לא יכול לעשות דברים לבד אלא צריך את כח הקבוצה, ולאחר מכן הוא עולה איתם לאשה חכמה שנמצאת בתוככי הקשרים עם שרי רומי. האשה שומעת אותם ומציעה להם הצעה מפתיעה – ללכת להפגין. פעולה נדירה מאוד בספרות חז"ל ולא אופיינית לעם ישראל. אך דווקא החכמים מקבלים את העצה שבאה 'מהשטח' ופעולתם נושאית פרי לביטול הגזירות, עד כדי כך שיום זה נקבע ליום טוב לאותם דורות במגילת תענית. היכולת המופלאה של עם ישראל, אף כשהם נמצאים בצרה, לקום לעשות מעשה ולנסות ליצור שינוי, היא זו שעמדה לאותו דור בזמן שלטון רומי והיא זו שעמדה לעם ישראל גם בזמנים אחרים לקום משברם אל גאולתם.
