הסיפור

רותי, הייתה תלמידת כיתה ו' בבית הספר תלפיות בתל אביב. גם היא, כמו כל חברותיה עמדה להגיע לגיל שתיים עשרה ולקבל עליה עול תורה ומצוות. למרות ההתרגשות, הרהורים ולבטים רבים הציפו את ליבה. היא כבר ראתה כמה חגיגות של מי שמקבל על עצמו עול תורה ומצוות אך כל אלה היו של בנים וזו בדיוק הבעייה ואלו בדיוק כל המחשבות שעלו במוחה. 'מדוע בת המצווה אינה ראוייה לחגיגה נאה?' הרהרה רותי. 'אני חייבת להיפגש עם סבא' אמרה רותי לעצמה, 'הוא אדם חכם ותמיד יש לו תשובות, אולי הוא יפתור לי את הבעייה?'.
'סבא' אמרה רותי, 'אני רוצה להתייעץ איתך' 'בבקשה נכדתי אהובתי' השיב הסבא. רותי ישבה והחלה מדברת את אשר על ליבה: 'תראה סבא, אני יודעת שחוגגים בר מצווה, ככה חגגו לאחים שלי ולכל הבני דודים, זה נחמד מאוד אבל מדוע לא חוגגים לבנות בת מצווה? 'אני שומע יקירתי, אבל מה לעשות, לא נהגו' השיב סבא של רותי בקצרה.
'כן, אבל דווקא הבת שעתידה להיות אם בישראל היא זו שקשורה אל המצוות בכך שהיא מחנכת את ילדיה לתורה ולמצוות אפילו יותר מהאב, והרי כתוב במפורש: 'ואל תיטוש תורת אימך'. האם לא צריכים לעודד את הבת ולשמוח ביום שהיא נכנסת בעול תורה ומצוות?
ישב הסבא והרהר בדברי נכדתו ולאחר כמה רגעים אמר לה: "יש בדבריך הרבה דברים חכמים אבל אם לא נהגו לחגוג ולכן לדעתי לא צריך לשנות את המנהג"
רותי התאכזבה מתשובת סביה, היא נפרדה ממנו בכבוד ובחיבוק וחזרה להרהוריה: 'מי יוכל לתת לי פתרון?' ופתאום הבזיק רעיון במוחה: 'אני יודעת! אפנה לרב הראשי לישראל, הוא הרב של כולם והוא הרב הגדול בישראל הוא בוודאי ישיב לי אפילו שאני בסך הכל ילדה קטנה'
רותי אמרה ועשתה, היא לקחה נייר ועיפרון והחלה לכתוב 'לכבוד הרב יצחק נסים, הרב הראשי לישראל…." היא כתבה את אשר על ליבה, היא כתבה על המפגש עם סבא ועל תפקיד האם בישראל וסיימה: "כיצד היה אדוני מציע לערוך חגיגת בת המצווה? בעוד שלושה שבועות מגיע יום הולדתי לכן אני אהיה אסירת תודה לכבודו על תשובתו המהירה'.
הרב נסים קיבל את המכתב וכמו לכל המכתבים שקיבל ישב והשיב בכובד ראש:
"לכבוד התלמידה הנעימה בישראל רותי,
קיבלתי את מכתבתך ומצאתי בו דברי טעם, אכן ראוי ורצוי לערוך חגיגה בחברת ידידים וקרובים לכבוד מאורע חשוב של כניסת הבת לעול תורה ומצוות. הבת ראוי שתלבש בגד חדש ותברך עליו שהחיינו ומן הנכון שתכין הרצאה קצרה על המאורע ועל ערך היום ואבי הבת יאמר 'ברוך שפטרני שעונשה של זאת' בדיוק כמו שמברכים על הבן. ואברכך שתהיה דרכך בחיים סוגה בשושנים ותהיי קשורה בעבותות עם תורת ישראל ומסורתה,
בכבוד רב, יצחק נסים"
לאחר מספר ימים רותי פתחה את תיבת הדואר וקיבלה את המכתב בהפתעה ובשמחה, היא פתחה אותו וקראה את דברי הרב ניסים בשקיקה. כשסיימה לקרוא את המכתב נשמה נשימה עמוקה וכשחיוך גדול נסוך על פניה החלה ביחד עם הוריה לארגן את מסיבת בת המצווה.

---

על הסיפור

נערה ורב פורצי דרך
ההתלבטות של רותי הייתה בוודאי התלבטות של נערות רבות בישראל, בזמן שבו נכתב המכתב שנת תשכ"ג (1963). בכל ההיסטוריה של עם ישראל ובכלל זה אותן שנים בהן נכתב המכתב רק מסיבת בר המצווה הייתה נהוגה ואילו לבנות המצווה לא התייחדה חגיגה גדולה, כחלק מכך שהאשה אינה מובילה את עולם התפילה והמצוות בבית הכנסת ובקהילה ולכן גם לא חגגה את יום בת המצווה אף שנכנסה בעול תורה ומצוות.
רותי, אינה משלימה עם כך היא בוודאי רואה את סביבתה ושמה לב לבנים שנחגגה להם חגיגה יפה. ואילו לבנות לא נחגגה חגיגה. היא פונה לסבא שלה במחשבה שהוא יפתור את הבעייה ואולי אף 'יתיר' להם לחגוג בת מצווה. היא מעלה טענות שונות, הסבא אמנם מקשיב, הוא אף אומר שדבריה נאמרים בחכמה אבל הוא לא משנה את המנהג ואומר לרותי בצורה נחרצת שלא נהגו לחגוג. יאמר לשבחו של הסבא שהוא ישב והקשיב לנכדתו, עם זאת הוא מייצג את הדור הישן והשמרן שאינו רוצה לפרוץ דרך חדשה אף אם יש בה טעם וצורך.
הפנייה לרב הראשי הייתה נקודת מפנה. עצם האומץ לפנות את הרב ובהמשך גם לכתוב את הטענות במכתב.
הרב נסים מפתיע במכתבו, הן בעצם ההתייחסות למכתב של נערה בת שתיים עשרה בצורה מכובדת מאוד, והן בעצם תשובתו האמיצה בה התיר לה ואף עודד אותה לחגוג את בת המצווה בשילוב של אמירת דברי תורה של הבת, ועוד סממנים הדומים לחגיגת בת המצווה של בן המצווה.
בסיפור שלפנינו אומץ וחידוש. אומץ של הנערה לכתוב את המכתב ולשטוח את הטענות הצודקות, אומץ של הרב להשיב לנערה כשווה בין שווים וחידושו של הרב כבר בשנים אלו לחדש ולייסד את חגיגות בת המצווה הכל כך מוכרות בימינו.
מאז ועד היום חגיגת בת המצווה התמסדה, ובה מודגשת השמחה והחשיבות בקבלת עול המצוות וההתבגרות של הנערה. כל משפחה או קהילה בוחרת כיצד לחגוג את בת המצווה, חלק מהנערות עוברות עוד לפני החגיגה 'מסע בת מצווה' בו הן עוברות תהליך משמעותי של לימוד תורה או חוויה של קיום מצוות המכינות אותן למעבר שבין ילדה לבין נערה החייבת במצוות.