דלתות ניקנור
בין כל דלתות הזהב בבית המקדש בלטו בשונותן דלתות הנחושת בשער ניקנור. מדוע לא צופו גם הן בזהב?
הנדבן העשיר ניקנור הפליג לאלכסנדריה שבמצרים להביא דלתות נחושת מהודרות למקדש.
בחזרתו עמד נחשול שבים להטביע את ספינתו בלב ים.
נטלו אנשי הספינה אחת מן הדלתות והטילוה לים כדי להקל את משא הספינה, ועדיין לא נח הים מזעפו.
ביקשו האנשים להטיל לים את הדלת השנייה, עמד ניקנור וכרך זרועותיו סביבה ואמר להם: הטילוני עימה לים.
מיד נח הים מזעפו.
והיה ניקנור מצטער על הדלת השנייה.
כאשר הגיעה הספינה לנמל יפו, הייתה הדלת שהטילו לים מבצבצת ויוצאת מתחת דופנות הספינה.
ויש אומרים חיה שבים בלעה אותה, וכאשר הגיעו לנמל פלטה אותה ליבשה.
לפיכך כל השערים שהיו במקדש הוחלפו בשערי זהב, חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו ניסים.
פאר המקדש וכליו הביע את חשיבות המקום. אך בתוך הפאר הזה הייתה צרימה אסתטית, ובין הדלתות המצופות זהב בלטו בשונותן דלתות הנחושת של הנדבן ניקנור. הסיפור מבהיר את הסיבה לכך: דלתות אלה ניצבות שם בזכות מעשה ניסים שממחיש את הוקרת אלוהים לנאמניו ומפאר את המקדש יותר מכל דלתות הזהב.
תחילת הנס התבטאה במסירותו של ניקנור למקדש ובנכונותו להיות מושלך לים עם הדלת. מייד בהגיעם לחוף התברר שנאמנות זו הביאה להשלמת משימתו: גם הדלת השנייה התגלתה, וכך יכלו שתי הדלתות לעמוד בשער המקדש. באי המקדש שראו את הדלתות שמעו על הנסיבות שבהן הצליחו להגיע לשם, ואם היה חשש שהסיפור יישכח עם השנים, ציפוי הדלתות והבלטת דלתות ניקנור עודד בוודאי את זכירת המסירות לבית המקדש ואת שכרה.
בדיעבד דווקא מסירותו של ניקנור לפאר המקדש עודדה את אדריכלי המקדש להפחית מעט את הפאר כדי להדגיש את הנס. ייתכן שמשום כך התווספה בסיכום הסיפור בתלמוד הדעה שציפוי הנחושת של הדלתות היה נראה כמו זהב ולא עמעם את יופיו של המקדש.
