הסיפור

אברהם אבינו היה רגיל לקבל את העוברים והשבים במדבר במזון ובמשקה.
לאחר שאכלו ושתו – הודו לו ובירכו אותו.
אמר להם אברהם: האם מהמזון שלי אכלתם? לא. אכלתם ממזונו של האלוהים – אלוהי העולם. ברכו אותו ולא אותי.
שאלו אותו הנוודים: מה נאמר בברכה?
אמר להם: אִמרו "ברוך אל העולם שאכלנו משלו".
אם האורחים היו מסכימים לברך – היו אוכלים ושותים והולכים להם לדרכם.
ואם הם לא היו מסכימים לברך היה אברהם מבקש מהם לשלם.
היה אומר להם – שלמו לי עבור מה שאכלתם ושתיתם.
והיה עורך להם חשבון: קנקן יין עולה עשרה מטבעות, ואומצת בשר עשרה מטבעות, ומחיר הפיתה – עשרה מטבעות. שלמו למי שהביא לכם את כל זה באמצע המדבר.
כשראו הנוודים את החשבון הגדול היו אומרים "ברוך אל העולם שאכלנו משלו".

---

על הסיפור

האם יש ארוחות חינם? אברהם אבינו מחלק מזון ושתייה לנוודים במדבר, וסיפורו מזכיר לנו את מקורה של הברכה בעולם.
לאחר הארוחה הנוודים מודים למארח, אבל אברהם מבקש מהם לברך את המארח האמיתי – אלוהים – שכל המזון בעולם הוא שלו. מי שמוכן לברך – זוכה בארוחה שאין צורך לשלם עליה בכסף, משום שהוא מוכן להודות שהוא אכל מזון ששייך למעשה לאלוהים. אבל מי שלא מסכים לברך לאחר הסעודה, ולא מוכן להודות לבעלים האמיתיים של המזון – טוען למעשה שהמזון הוא של אברהם ולפיכך הוא מקבל ממנו חשבון בעולם הארצי.
השכר שאברהם מבקש עבור האירוח המזון והמשקה הוא מסירת הבשורה של אמונתו המיוחדת שיש אלוהים אחד בעולם ושיש להודות לו על מה שניתן לנו. אברהם מדגיש – מי שמתעקש לשלם עבור המזון ולא רוצה להודות לאלוהים – נשאר בתוך מקום קודר שבו הכול נקנה בכסף ואי אפשר אפילו לקבל ארוחה אחת חינם.