הרגשת משיח
נער צעיר חש, לאחר ששמע דברי תורה מן הבעש"ט, כי עוד מעט יגיע המשיח. הוא מגלה כי כל התלמידים הבוגרים ממנו גם חשו בכך, והם מתקבצים יחד בהתרגשות.
לבני החבורה הקדושה, תלמידי הבעל שם טוב, היה בית מיוחד מחוץ לעיר. לבית זה היו באים לאחר ששמעו תורה קדושה מפי רבם, כדי להתכנס יחד ולדון בדברים ששמעו.
באותם הימים היה ביניהם נער צעיר ושמו שמואל. ידע שמואל על מנהגם של החסידים, אך לא העז לבוא עמם אל הבית בשל גילו הצעיר.
באותה השנה, ביום הראשון של ראש השנה, סעד שמואל עם החסידים בביתו של הבעש"ט. אחר שבירכו ברכת המזון אמר הבעש"ט דברי תורה על המילים מן התפילה "תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ", ואחר שסיים פרש מיד אל חדרו וסגר את הדלת אחריו. כדרכם, הלכו החסידים אל הבית המיוחד, ושמואל נשאר לבדו בבית הבעש"ט.
התחיל שמואל לראות בדמיונו כי יבוא המשיח היום. וככל שהגה בכך התחזק במוחו הרעיון הזה, כי הנה עוד רגע יבוא המשיח לעיר.
מרגע לרגע הלכה וגברה הסערה שבתוכו, ולא היה איש בבית שיוכל לדבר עמו ולהרגיע אותו. ראה שמואל כי כמעט לא נותרה בו נשמה מרוב ההתרגשות שאחזה בו מן המחשבה כי עוד מעט יבוא המשיח אל העיר. בלית ברירה החליט לרוץ אל החבורה הקדושה ולספר להם. אולי יבינו מה שבלבו.
בבהלה גדולה יצא שמואל מבית הבעש"ט ורץ ברחובות העיר. כל הרואים אותו תמהו על מה הוא רץ, כי הכירו אותו שאין זו דרכו לרוץ בבהלה כזאת. כששאלו אותו לא השיב על דבריהם, אלא המשיך לרוץ עד שהגיע אל בית החסידים.
כשהגיע אל הבית ראה והנה יושבים בני החבורה הקדושה סביב השולחן בשתיקה. לכולם נדמה היה בבירור כי עוד מעט יבוא המשיח, עד שלא יכלו להוציא מלה מפיהם.
ישב ביניהם שמואל ורווח לו. כך ישבו בדממה עד שיצאו הכוכבים ברקיע ונכנס יומו השני של החג. אז הפסיקו החסידים להרהר בכך ושבו אל העיר.
בראש השנה, ביום תקיעת השופר, דרש הבעל שם טוב דרשה על שופרו של המשיח. השפעתו של הבעש"ט כה רבה על תלמידיו, עד שהם מרגישים את המשיח הקרב ובא.
האם באמת ביאת המשיח קרובה או שלא היה זה אלא דמיון בלבד? הסיפור אינו עונה על כך, אך הרגעים שבהם חשו כל התלמידים את תחושת המשיח הקרב ובא מתוארים כרגעים של התעלות ופחד. הבעש"ט מסתגר בחדרו, רוחו של רבי שמואל הצעיר נסערת, והחסידים הוותיקים מאבדים את כוח הדיבור. ממה הם חוששים? מגודל המעמד? משינוי אורח החיים הצפוי? אולי הם חשים שהם עדיין לא מוכנים?
בכל מקרה, שמואל הנער אינו מסוגל להכיל את החוויה לבדו, והוא מתגבר על ביישנותו ורץ להצטרף אל החסידים הוותיקים שהתכנסו בביתם המיוחד. שם הוא מגלה כי גם הם שותפים לתחושות שהציפו אותו ומתרגשים לא פחות ממנו. למרות זאת, נוכחותם מרגיעה אותו.
הנער הצעיר שבסיפור מגלה כי תחושותיו אינן שונות ממה שחשים הבוגרים ממנו. גילוי זה מביא להסרת המחסום שחצץ בינו ובינם, ומאפשר לו למצוא את מקומו ביניהם.
