מעשי כשפים
איך בודקים אם מעשה החייאת גמל הוא כישוף אמיתי או אחיזת עיניים, ואיך יודעים להיזהר מראש מבעלי חיים מכושפים?
אמר רב לרבי חייא: בעיניי ראיתי ערבי נוטל חרב וחותך גמל, ואחר הִכה הערבי בתוף וקם הגמל לתחיה.
אמר לו רבי חייא: לאחר שעשה כך, האם היו שם דם והפרשות גוף? אם לא – הרי מעשה זה אחיזת עיניים היה.
זעירי נקלע לאלכסנדריה שבמצרים וקנה חמור. כאשר בא להשקותו במים, הותר הכישוף והחמור הפך לקורה של גשר. תבע מהמוכרים החזר, ואמרו לו: אם לא היית זעירי, לא היינו מחזירים לך. כל מי שקונה משהו באלכסנדריה יודע שצריך לבדוק אותו במים.
ינאי נקלע לאכסניה אחת ואמר להם: הביאו לי מים. הביאה לו בעלת האכסניה דייסה. ראה ששפתיה של בעלת האכסניה נעות כאשר הגישה לו את הדייסה, ובמקום לשתות שפך מעט מן הדייסה לארץ וראה שהפכה לעקרבים. אמר להם ינאי: אני שתיתי משלכם, שתו אתם משלי. השקה את בעלת האכסניה והפכה לחמור. רכב עליה לשוק עד שהגיעה חברתה והתירה את הכישוף, וראו אותו כולם רוכב על אישה בשוק.
המשותף לשלושת הסיפורים הוא התגלית שלכישוף אין בסיס במציאות, ומוסר ההשכל הוא שלא מומלץ להזדקק לכישוף. ההבחנה שנעשית בסיפור הראשון בין אחיזת עיניים לכישוף עשויה להיות מוכרת: הורים רבים ילחשו הסברים דומים לילדיהם הצופים במופע קסמים. התובנה שעולה מרצף הסיפורים מופיעה ככותרת בראש הסוגיה: כל סיפורי הכישוף פסולים משום שהם מתיימרים לאתגר את חוקי הטבע האלוהיים, ולכן נידונים לכישלון. התלמוד אף מציע ראשי תיבות למילה "כשפים" – כנגד פמליה של מעלה (בשיכול שתיים מן האותיות), כלומר שהם נעשים כנגד אלוהים.
העיקרון הזה מתאים לשימוש גם בבחינה אמפירית בעיניים מדעיות: אם מראֶה נוגד את חוקי הטבע, סימן שאין בו ממש והוא רק אחיזת עיניים.
