הסיפור

מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית.
שמע אותו אדם שבאחת מערי הנוכרים שבחוף הים ישנה זונה, ששכרה הוא 400 מטבעות זהב.
שיגר לה אותו אדם 400 זהובים, וקבע איתה זמן.
כאשר הגיע זמנו להיכנס אליה, בא וישב על פתח חדרה.
נכנסה שפחתה אליה ואמרה לה: האדם ששלח אלייך 400 זהובים בא וממתין בפתח הבית.
אמרה הזונה: אמרי לו שייכנס. נכנס אותו אדם אל חדרה.
הציעה הזונה לפניו מצעים על שבע מיטות, זו מעל מזו: ששת המיטות הנמוכות היו מכסף, והגבוהה ביותר הייתה מזהב. בין כל מיטה ומיטה עמד סולם כסף, חוץ מן הסולם האחרון שהיה גם הוא מזהב.
עלתה אותה זונה והתיישבה על גב המיטה העליונה כשהיא עירומה, ואף הוא עלה בעקבותיה. פשט את בגדיו כדי שישב עירום מולה.
באו ארבע פתילות ציציותיו וטפחו לו על פניו.
מייד נשמט מן המיטות והתיישב על גבי הקרקע, ואף היא נשמטה בעקבותיו וישבה על גבי הקרקע.
אמרה לו: נשבעת אני בחיי אֵלַת רומא כי לא אתן לך ללכת עד שתאמר לי איזה מום ראית בי, שמפניו דחית את קרבתי.
אמר לה: נשבע אני בעבודת בית המקדש כי מעולם לא ראיתי אישה יפה כמותך. אלא שמצווה אחת ציוונו ה' אלהינו וציצית שמה, ועל מצווה זו נכתב בתורתנו פעמיים הביטוי 'אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם' (במדבר טז, מא), שמשמעו: אני הוא שעתיד להעניש את החוטאים, ואני הוא שעתיד לשלם שכר לצדיקים. וכאשר ראיתי עכשיו את ציציותיי נדמו לי כארבעה עדים הבאים להעיד על חטאי לפני האלוהים.
אמרה לו הזונה: לא אתן לך ללכת בטרם תאמר לי מה שמך, ומה שם עירך, ומה שם רבך, ומה שם בית מדרשך שאתה לומד בו תורה.
כתב האיש פרטים אלו ונתן את המכתב בידה.
לאחר שהלך חילקה הזונה את כל נכסיה: שליש נתנה למלכות, שליש לעניים, ושליש נטלה בידה, וכן נטלה את המצעים שהציעה לאותו אדם. הלכה ובאה לבית מדרשו של רבי חייא.
אמרה הזונה לרבי חייא: רבי, אנא צווה כי יעשו אותי גיורת.
שאל רבי חייא: בתי, האם את מבקשת להתגייר משום שאת נמשכת לאחד מתלמידי בית המדרש?
הוציאה הזונה מידה את המכתב שנתן לה אותו אדם ונתנה לרבי חייא.
אמר לה רב חייא: לכי וזכי במה שמגיע לך, וקחי לך לבעל את אותו אדם שבאת בעקבותיו. ולאחר שנישאו, את אותם המצעים שהציעה לו אז באיסור – הציעה לו כעת בהיתר.

---

על הסיפור

האם יכול האדם להשיל את חייו, את סביבתו ואת אמונותיו מעליו – ולעבור לרגע אחד לעולם אחר לגמרי? סיפור זה מתאר את קורותיו של אדם שניסה בכל מאודו לעשות זאת, אך גילה כי תמיד יישאר מעולמו הישן איזה קצה חוט שברגע האמת יִטְפַח על פניו.
הסיפור נפתח בתיאורו של אדם, ששמע על זונה מפורסמת הנמצאת הרחק הרחק, בערים הנוכריות שעל שפת הים. המיקום המרוחק של הזונה וקביעת התאריך מראש מבהירים כי לא התשוקה הבלתי נשלטת היא שהנחתה את אותו אדם. יש כאן מעשה מחושב מראש של בריחה, הנובע מן המשיכה לגעת בעולם אקזוטי, אחר וזר, הנמצא במרחב האלילי של ערי החוף הנוכריות. האדם מגיע אל יעדו, ושם אכן מחכה לו תפאורה מסעירה ושונה: הוא מוכנס אל עולם אחר ופלאי, עולם שבו חדר המיטות הופך למקדש של ממש – על שומרי הסף שלו, על יופיו ופארו ועל טקסיו המדוקדקים.
ברגע האמת נדרש האיש לבצע את המעשה האחרון של השלת זהותו, זה שיאפשר לו להיכנס אל קודש הקודשים של העולם האחר. הוא צריך לפשוט את בגדיו ולשבת עירום וחשוף אל מול אישה זרה. ברגע זה מבין האיש כי הניסיון לגעת בזרות אינו רק טעימה מעולם אחר: הוא מחייב אותו למעשה להיות זר לעצמו, להתנכר לכל העולם המוכר העוטף את ישותו. חוטי הציצית הטופחים על פניו הם אינם אלא רושם, חוט צמר דק, אך אותו קצה חוט הוא שמזכיר לאותו אדם את העובדה שיהודי אינו יכול פשוט להיעלם ולהתמוסס במרחב חדש: בכל מקום ישנם עדים המשמרים את זהותו, את הקשר הבלתי ניתק בינו ובין אלוהיו.
בהמשך הסיפור אנו מגלים כי אותו קצה חוט של זהות ושל שייכות, נקשר כעת גם אל ליבה של הזונה עצמה – זו שמקצועה הוא סמל הניכור והתלישות. הזונה הופכת כעת לגיבורת הסיפור, והיא נמשכת בחבלי קסם אל העולם שבו אדם הוא תמיד שייך, עולם שבו הוא אינו יכול לאבד את זהותו. בעבור השתייכות זו היא מוכנה להשליך מאחוריה את שמה המפורסם ואת רוב רכושה. אולם באופן מפתיע גם היא אינה משילה ממנה את עברה, ומגיעה לבית המדרש דווקא עם המצעים שבהם השתמשה בעולמה הקודם. כעת היא שממתינה על סף בית המדרש – המחליף את בית הזונות, ומביאה עימה את העדים שלה – הפתק המעיד על רצונה להתקרב לעולם בית המדרש. בסופו של הסיפור זוכים שני הגיבורים לשלב יחד את שני העולמות שמהם באו, אך הפעם לא בעולם המנוכר של בית הזונות אלא מתוך אינטימיות אמיתית שבאה בהיתר.