להודות על העתיד
מדוע החליט הרב יוסף משאש לכתוב פירוש להגדה של פסח? ואיך זה קשור לאויבים שכמעט וכבשו את מקנס שבמרוקו?
השנה היתה 1921 ושמועה נפוצה במקנס שבמרוקו שאויב עומד לתקוף את העיר בזמן חג הפסח. הפחד היה עצום, משום שהיהודים ידעו כי הם יהיו הראשונים להיפגע מן השודדים שנהגו לפרוע, לגנוב ואף לרצוח נפש. שערי העיר נסגרו, אין יוצא ואין בא, ויהודי העיר החלו בתפילות ובזעקות לשמיים בבקשת עזרה. חלק אחר עלה על החומות ולחם בעזרת קשתות וחיצים בפורעים שביקשו לעלות על העיר. בסופו של דבר, תושבי העיר לחמו היטב ופגעו קשות בפורעים שנסוגו ולבסוף אף נמלטו מהאזור.
הרב יוסף משאש שם לבו לכך שלא נערכו ברחבי מקנס תפילות הודיה ציבוריות, ואף לא נקבעו סעודות מצוה והודיה לה', שכן האירוע קרה באמצע חג הפסח, וממילא העם חגגו והיו בשמחה רבה.
הדבר ציער אותו מאוד והוא חשב לעשות סעודת מצווה לכבוד ההצלה אולם מצבו הכלכלי היה דחוק מאוד ולא עלה בידו.
לאחר מחשבה, החליט לתרום את התחום שבו כוחו רב לו – מילים. הרב משאש, שיהיה לימים דרשן, פרשן, פייטן, פוסק והוגה דעות, מחליט לכתוב פירוש להגדה של פסח לכבוד ההצלה, כדי לעודד את קהילתו להודות לה'.
בפתיחה להגדה הוא מציע רעיון נפלא וחשוב על כוחה של הכרת הטוב ואמירת תודה: הרב משאש דרש את הפסוק המוכר משירת הים "עׇזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה" (שמות ט"ו, ב). לדבריו, אם ה' עושה לנו נס (עׇזִּי), הרי שמוטלת עלינו חובת ההודאה (וְזִמְרָת יָהּ), ואז תיתכן גאולה נוספת בעתיד בעת הצורך (וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה).
סיפורנו עוסק בהכרת הטוב ובאמירת תודה. פעמים איננו מקפידים להודות כראוי על הטוב שאנו זוכים מידי שמים או מידי אדם, אולם הרב משאש רואה בהודיה דבר משמעותי ומחייב. הוא אינו רואה בה אקט של סיום, כלומר פעולה החותמת את האירוע. לדידו, הפעולה הזו אמנם סוגרת מעגל עם האירוע וההצלה אך היא גם מהוה פתיחה למתן שפע ועזרה בעתיד.
לדבריו, ההודיה אינה רק הכרת הטוב על מה שכבר נעשה, אלא יוצרת תשתית של קשר המפעיל זיקה ומחויבות גם בהמשך. כל אדם שמודים לו מרגיש שהטובה שהעניק לאחר לא היתה לחינם, ומתוך כך הוא נכון לסייע שוב בהמשך. הרב משאש קורא כך את מערכת היחסים בין האדם לאלוהיו, וטוען שאמירת תודה על העבר בונה את העתיד.
הרב משאש מזהה שההצלה שארעה בימיו במקנס לא זכתה להודיה ראויה שכן היא נבלעה באוירת השמחה של חג הפסח. הרב סובר שיש להודות על כל הצלה וכך בכתיבת פירוש להגדת פסח הוא מעניק לליל הסדר משמעות נוספת. לדבריו, איננו מסתפקים בהודיה על היציאה ממצרים אלא מוסיפים מתוך כך להודות גם על הצלות קרובות יותר, ובכך יוצרים תשתית של בקשה לגאולה גם בעתיד.
הסיפור גם מחדד את מימד הנתינה ולפיו כל אחד יכול לתת משהו. הרב משאש, שאין הפרוטה מצויה בכיסו, אינו יכול לתרום כסף לסעודת מצוה. אך הוא מוצא מרחב אחר שדרכו הוא יכול לתרום. גישה שכזו מעצימה כל אדם שכן תמיד יש משהו שהוא מסוגל לתרום ולהעניק ויש בה גם מימד מחייב שכן לא ניתן להימנע מנתינה כל שהיא.
