ים החיים
חוזר בתשובה דומה לרב חובל, המתקין לעצמו ספינה איתנה וצוות חזק, כדי שיוכל לחצות בשלום ובבטחה את ים החטאים האורבים לו לאדם במצולות נפשו.
העולם הזה דומה לים סוער, שגליו רבים וקול שאונם עולה, וטבעו בו כמה בני אדם, שהיו סבורים בטעות שהוא אינו עמוק ומסוכן.
אדם חכם אחד היה מוכרח לעוברו. אמר: 'אם אכניס עצמי בים אטבע בו כמו שטבעו בו כמה בני אדם ואבדו'.
מה עשה? התקין ספינה, ונתן בה משוטים, וחיזק בה תורן, וקשר בה חבלים, ושכר מלחים, והוליכוהו אל מחוז חפצו בשלום.
כך הם בני אדם בעולם הזה. הטובעים בים הם הראשונים, שטובעים בגלי תאוותם ולא יחזרו בתשובה עד שילכו לאבדון. והחכם עושה התשובה משול לספינה. המשוטים הם היצר הטוב, שמדריכים אותו בדרך הישרה ומצילים אותו מלטבוע בעומק תאוותו. והתורן הוא הצדקות, שמוליכין האדם לחיי העולם הבא, והחבלים הם התפילות, שקושרות את האדם לקונו כמו שחבלי הספינה מחברים את חלקיה השונים. והמלחים הם המעשים הטובים שמוליכין לחיי העולם הבא, וכך הוא מגיע למחוז חפצו.
משל הספינה מבקש להמחיש תחושות קשות של סכנה אמיתית נוכח האפשרות האנושית לחטוא במידה כזו שבה האדם לא יגיע לעולם הבא בבטחה. החזרה בתשובה לא מוּנעת רק מרצון לשיפור עצמי או משאיפה לתיקון מידות – היא מבוססת באופן ישיר על תפיסת עולם שבה החטאים מסוכנים ממש כמו הפלגה בים סוער. הפתרונות המוצעים במשל מציבים את ההתגברות על הסכנות שבים החיים כמשימה אסטרטגית שצריך להתייחס אליה ברצינות ובשום שכל.
