הדסים בימי מלחמה
חיים ויצמן יוצא לשליחות דרמטית בעיצומה של מלחמת עולם. בתחנת הרכבת עוצרים אותו שני יהודים ובפיהם בקשה שמשאירה אותו המום - לדאוג להדסים לחג הסוכות
פעם אחת עמד חיים ויצמן לנסוע לחוץ לארץ, חפציו כבר היו ארוזים כדי לקחת אותו לתחנת הרכבת בלוד, והינה ראה לפניו שני אדונים קשישים שאמרו לו: ‘האם האדון באמת כבר נוסע? והרי עוד ישנם כאן כמה דברים חשובים הדורשים סידור’.
ויצמן לא הבין למה בדיוק הם מתכוונים, הימים היו ימי מלחמה והיו דברים רבים לדאוג להם, אבל השניים המשיכו:
'האם אין כבודו יודע שבקרוב יחול חג הסוכות, ואין לנו הדסים?'
ויצמן הנדהם לא העלה בדעתו שזהו אחד מתפקידי המשלחת הציונית וענה להם: ‘בוודאי תוכלו להשיג הדסים ממצרים’.
פני ידידַיו החדשים הביעו עצב: ‘ההדסים המשובחים, ענה אחד מהם ותלונה בקולו, ‘באים מטרייסטה שבאיטליה. בעניין דתי חשוב כזה בוודאי יסכים הגנרל אלנבי לשלוח פקודה לאנשיו בטרייסטה שישלחו באונייה לארץ את ההדסים’.
ויצמן הסביר להם בזהירות שהעולם מצוי כעת במלחמה וטרייסטה היא בארץ האויב. ‘כן, אומרים שיש מלחמה’, ענה אחד הזקנים, ‘אבל זהו עניין דתי טהור – עניין של שלום. ההדסים הרי הם באמת סמל השלום…’.
ויצמן זכר את הרכבת העומדת לצאת מלוד והכביד את ליבו. ‘תצטרכו להסתפק בהדסים מצריים’, אמר להם.
עתה גילו השניים את טענתם המרכזית: ‘אבל הוטל סגר על הכנסת צמחייה ממצרים, השלטונות הצבאיים אינם נותנים רשות’.
ויצמן הטרוד העביר את הטיפול בשניים לאחד מחבריו, הבטיח שיעשה כל מאמץ ויצא לדרכו. בדרכו למצרים הרהר ויצמן מתוך צער אמיתי בשאלת ההדסים ובאחריותו כלפי הזקנים הללו שהיו רחוקים ודאגותיהם נראו לו תלושות ובלתי מציאותיות, כשם שהמלחמה נראתה בעיניהם כאיזה עניין רחוק ולא חשוב. אחר כך נרדם בקרון הרכבת, ולא ידע עוד מה הוא באמת מציאות, המלחמה או חג הסוכות.
בקהיר ויצמן היה עסוק בחיזוק קשריה של התנועה הציונית עם הצבא הבריטי , ועניין ההדסים פרח מזיכרונו. אך כאשר בא להיפרד מהגנרל אלנבי לפני שאונייתו הפליגה, אמר לו פתאום אלנבי: ‘דרך אגב, בנוגע לאותם ההדסים!’ הוא הוציא מכיסו מכתב, העיף עליו מבט והוסיף: ‘אדוני יודע שזהו עניין חשוב; הדבר נמצא בתנ"ך; קראתי אודותיו בלילה האחרון בספר נחמיה. ובוודאי אדוני ישמח לשמוע שהסרנו את ההסגר ומשלוח של הדסים ממצרים לארץ ישראל יגיע בזמן לחג הסוכות!’.
מהן השאלות הבוערות של המציאות? המלחמה הניטשת בעולם או חג הסוכות הקרב ובא; המציאות הפוליטית או הקיום הדתי? מה עושה מנהיג כאשר הציבור מודאג מדברים שנראים לו שוליים?
חיים ויצמן, מראשי התנועה הציונית, יוצא למסע בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בתחילה ברכבת לקהיר ומשם לאנגליה. משימות הרות גורל עומדות בפניו – הוא פועל על מנת לקדם הקמת בית יהודי לעם היהודי לאחר הצהרת בלפור. הרכבת כבר עומדת לצאת מהתחנה, אך ברגע האחרון מעכבים אותו שני יהודים זקנים. מה רבה תדהמתו כאשר הוא שומע את בקשתם – לדאוג להדסים לחג הסוכות. השניים נדמים לו כמגיעים מעולם אחר, וכמי שאינם מחוברים למציאות ולקיומה של המלחמה.
הסיפור משקף את הפער בין אנשי התנועה הציונית ומנהיגיה לבין אנשי היישוב הישן, הנראים כאילו הם חיים בעולם סגור משלהם. בעוד חיים ויצמן טרוד בשליחות הציונית ובעשייה הציבורית, אנשי היישוב טרודים בסיפוק צורכי החג לצורך הקיום הדתי, מתוך התעלמות מוחלטת מהמצב הפוליטי הסוער והמורכב בעולם.
ויצמן עומד המום מול מה שנראה לו כהתכחשות של שני הזקנים למצב המלחמה בעולם. בעיניהם הבאת ההדסים מארץ אויב היא בדיוק המענה הנכון למלחמה, שהרי ההדסים מסמלים שלום. (אולי כדבר הפסוק "תַּ֤חַת הַֽנַּעֲצוּץ֙ יַעֲלֶ֣ה בְר֔וֹשׁ וְתַ֥חַת הַסִּרְפַּ֖ד יַעֲלֶ֣ה הֲדַ֑ס" (ישעיהו נה יג), ושמא כדברי המדרש על החזקת ארבעת המינים יחד – "יעשו כולם אגודה אחת" (פסיקתא דרב כהנא כז, ט).
באופן מפתיע הסיפור מסתיים דווקא בהצלחתו של ויצמן לסייע לשני הזקנים. הגנרל אלנבי מכיר כנוצרי בערכו של התנ"ך ושל המצוות המוזכרות בו, ומסכים להסיר את האיסור על הכנסת ההדסים ממצרים לארץ.
