תשוקה מן השמים
מדוע לא שמע החסיד בעצת רבו, שביקש ממנו לעזוב את החסידות? והאם המחיר הזוגי ששילם על כך אכן משתלם?
סיפר רבי יוסף לוינשטיין, אחד מחשובי החסידים:
"חמש שנים למד אבי תורה באהבה גדולה עם חברו, רבי לֵייבָּלֶה איגֶר, מי שהפך לימים לרבי נודע. יחד התלקחה האש בלבם ללכת בדרכי החסידות ולדבוק בתלמידי הבעל שם טוב.
באותם הימים היו נרדפים על ידי בני משפחותיהם, כי הפקירו את עצמם, וכל זמנם הוקדש לתורה ולתפילה.
אביה של אמי, הפרנס העשיר רבי אפרים אריה הימֶלְפַרְב וכל בני משפחתו הפצירו באבי לעזוב את דרכי החסידות או שייפרד מאשתו.
כשבא אבי לפני רבו, רבי יצחק מווּרְקי, אמר לו הרבי כי אין להתיר לחסידות להרוס שלום בית שבין איש ואשתו, ולפיכך ראוי לאבי שיעזוב את דרכי החסידות.
אחר זמן, כשראה שלבו של אבי עודו בוער להצטרף אל עדת חסידיו, אמר לו הרבי: "רואה אני, כי ככל שרבות הן המניעות המפריעות, כך גוברת ומתעוררת יותר התשוקה מן השמים."
הרקע לסיפור הוא התנגשות בין "שלום הבית" והזוגיות שמנהל החסיד ובין תשוקתו להתמסר לעבודת השם ולתורת החסידות. מתח זה היה קיים ונפוץ אצל רבים מן המצטרפים אל התנועה החסידית.
והנה, אף על פי שהרבי עצמו מבקש מן החסיד לעזוב את החסידות ולשקם את משפחתו ואת הקשר הזוגי שלו, לבו של החסיד נוהה עוד יותר אחר תשוקותיו הדתיות.
התובנה שמנסח הרבי בסוף הסיפור עשויה להתפרש בכמה אופנים.
ייתכן והכוונה בדבריו של הרבי כי זהו ניסיון שבו גוברת התשוקה, ועל החסיד להתאמץ יותר כדי להכניעה.
ייתכן והכוונה היא כי הרבי מוותר על הניסיון לשכנע את החסיד לעזוב את החסידות, ואף מבין, כי ככל שינסו להניאו מן הדרך החסידית, כך רק יגבר רצונו להמשיך בדרך זו.
באופן כללי יותר ניתן לומר כי הסיפור עוסק בדילמה שבין הרצון להתמסר לדרך חדשה ובין המחיר שהאדם משלם על רצונו להתמסר. הרבי – המורה הרוחני – מנסה להביא את תלמידו לאיזון, אך גם מודע לכך, שייתכן שאפשרות זו קשה ביותר לביצוע או אינה אפשרית כלל.
