תקן אותי אם אני טועה
ר' חנוך הֶניך נרתע מהמחשבה שהרבי יכיר את פנימיותו, ובסופו של דבר נרגע ומבין שאולי עדיף כך.
פעם אחת אמר רבי שמחה בונים מפשיסחה לבנו: "ראיתי בחזיוני כוהן אחד עומד מעליי."
הבין בנו כי בכך התכוון לרבי חנוך הניך, אחד מתלמידיו הצעירים, שהיה כוהן, והפך לימים להיות רבי חשוב.
שאל הבן את ר' חנוך הניך: "איזה מעשה עשית, שגרם לאבי לראות אותך כמי שעומד מעליו?"
ענה ר' חנוך הֶניך: "אני כוהן, ובעומדי לברך ברכת כוהנים בבית הכנסת עלה בדעתי – הלוא הרבי יודע לזהות על פי קולו של האדם את מחשבותיו והלכי רוחו. ועכשיו, אם ישמע הרבי את קולי ידע את כל הפגמים שבי. אחר כך אמרתי לעצמי – אדרבה, ידע הרבי את הפגמים שבי, וכך יסייע לי לתקן את דרכיי. כנראה שמחשבה זו היא שגרמה לרבי לראות אותי כאדם ראוי והגון."
אנחנו מסתירים את הדברים שאנחנו מתביישים בהם, אולם דווקא בשל כך אנחנו אולי נאחזים בהם חזק יותר. בסיפור שלפנינו דווקא הוויתור על הסתרת החסרונות הוא ויתור על האחיזה בהם והבעת מוכנות להשתנות.
ביחסים בין תלמיד לרבו מתקיים מתח מתמיד בין גילוי לכיסוי. מצד אחד, התלמיד בא אל רבו כדי לגדול ולהיות אדם טוב יותר, הוא רוצה לחשוף בפניו את צפונות לבו כדי שיכיר אותו ויביא לו מזור. מצד אחר, התלמיד מתבייש להיחשף עד תום ולהיות מזוהה עם חסרונותיו. מה שמשחרר בסופו של דבר את חנוך הֶניך הצעיר הוא ההבנה שהקשר עם הרבי הוא קשר של תיקון. במצב כזה, חשיפת הנסתר נעשית קלה קצת יותר.
