תפילה לחתול
כיצד התפלל אדמו"ר חסידי לשמו של החתול ולא לשם שמים? ולמה התכוון רבי נחמן מברסלב בסיפור שסיפר לבתו?
פעם אחת סיפר רבי נחמן מבּרֶסלַב מעשה לבתו אדְל:
רבי מפורסם אחד התפלל תשע שנים בהתלהבות גדולה מאד. וכל כך למה? בגלל חתול שהיה מגרד ומקיש על דלתו. נדמה היה לאותו האיש שהחסידים הם הנדחפים מאחורי הדלת, עד שנודע לו שהיה זה החתול. התברר שאותו אדם התפלל לשם החתול, ולא לשם שמים.
השם יצילנו!
בסיפור זה מופיעה דמותו הנלעגת של אדם שהתפלל בגלל חתול. למעשה, דאגתו של האיש הייתה שהחסידים – אותם דמיין נדחפים מאחורי הדלת – יחשבו שהוא מתפלל בהתלהבות ובכוונה. למעשה, לא החתול הוא שגרם לתפילה, אלא הגאווה והדימוי החיצוני שהיה חשוב לו כל כך. אולם רבי נחמן מקצין ומגחיך את האירוע, בכך שהוא הופך את החתול להיות מטרתה של התפילה ויעדה – "לשם החתול".
סיפורו של רבי נחמן משים ללעג את הפעולות שאדם עושה למען מטרות חיצונות וחברתיות. פעולות כאלו, אף אם הן כשלעצמן טובות – הרי הן נלעגות ו"אינן לשם שמים".
