תחינתו של משה
האם כולם שווים בפני החוק? כשנגזר על משה למות במדבר ולא להיכנס לארץ כנען, הוא מתאמץ בכל מאודו להשפיע על ביטול הגזרה אך נכשל כי האל איננו נוהג במשוא פנים
כיוון שראה משה שנחתם עליו גזר דין והוא ימות ולא ייכנס לארץ כנען, מה עשה משה באותה שעה?
עמד ועג עוגה קטנה וישב בתוכה ואמר:
איני זז מכאן עד שתתבטל אותה גזרה.
מה עשה משה?
לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפילה ובתחנונים לפני המקום עד שנזדעזעו שמיים וארץ וסדרי בראשית.
אמרו מלאכי השרת: שמא הגיע רצונו של הקב"ה לכרות את העולם?!
יצאה בת קול ואמרה: עדיין לא הגיע רצונו של הקב"ה לכרות את העולם.
מה עשה הקב"ה באותה שעה?
הכריז בכל שער ושער בכל רקיע ורקיע ובכל שערי בית דין ובית דין שלא יקבלו תפילתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין. באותה שעה קרא הקב"ה בבהלה ואמר למלאכי השרת: קומו ונעלו כל שער רקיע ורקיע.
התגבר קול התפילה למעלה ובקשה לעלות לרקיע מפני שקול תפילתו של משה היה דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב, שהייתה תפלתו מעין שם המפורש.
ולא התקבלה התפילה.
בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקדוש ברוך הוא "לא תקבלו תפילתו של משה", אמרו: ברוך כבוד ה' ממקומו שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול.
חז"ל האמינו שצדיקים יכולים לבטל גזרות משמיים, אבל המדרש על תפילת משה קובע שלפעמים אסור לצדיק לבטל גזרה. המנהיג הגדול של בני ישראל, שהוציא אותם ממצרים ונתן להם את התורה, לא זוכה להיכנס לארץ ישראל.
כנביא הקרוב מכל אדם אחר אל כיסא הכבוד, משה מנסה לבטל את הגזרה באמצעות תחנונים ותפילות. הוא משרטט עיגול ומכריז שהוא לא יֵצא ממנו עד שהתפילה שלו תתקבל. התפילה שלו מזעזעת את הארץ ומלאכי השרת אפילו מפחדים שהעולם ייחרב. האל לא מוכן לקבל את תפילת משה ומורה למלאכים שלא להעביר אליו את התפילות למרות שמדובר במשה. המלאכים מבינים שהצדק עם האל: גזר הדין כבר ניתן, ודווקא בגלל גדולתו של משה אסור להפלות אותו לטובה.
המדרש לא מתאר את נקודת המבט של משה, ואנחנו נותרים עם השאלה כיצד הרגיש משה שמתחנן להיכנס לארץ ובקשתו מסורבת? המלאכים אומנם קיבלו את הכרעת אלוהים, אבל מה עם משה, מתי הוא השלים עם הכישלון ויצא מן העיגול שחג על הרצפה? אפשר להגיד שלמרות שהסיפור מצדיק את עמדת האלוהים, הרי שמשה צדק בכך שהתחנן ולא קיבל את גזר הדין, משום שזכותו לערער על הפסיקה ולהשתמש לשם כך בגדולתו הרוחנית. אולם אסור לו להקצין את השתדלותו עד כדי "זעזוע הארץ" ופריצת מסגרות החוק והטבע.
