הסיפור

מה הייתה תחילתו של רבי עקיבא?
אמרו: בן ארבעים שנה היה ולא למד כלום.
פעם אחת היה עומד סמוך לבאר וראה את האבן שהייתה על פי הבאר שהיא שחוקה ומלאת חריצים, ושאל: מי חקק אבן זו?
אמרו לו: המים שנופלים עליה בכל יום. וכי אין אתה מכיר את הפסוק "אבנים שחקו מים"?
מייד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו: מה דבר רך כמו המים פיסל את האבן הקשה, התורה שהיא קשה כברזל על אחת כמה וכמה שתיחקק בליבי שהוא בשר ודם!
מייד חזר ללמוד תורה.
הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות.
אמר עקיבא למלמד: רבי, למדני תורה.
נטל המלמד לוח כתיבה, אחז עקיבא בצד אחד של הלוח ובנו בצד האחר של הלוח. כתב לו המלמד אל"ף-בי"ת, ולמדה עקיבא. חזר וכתב לו אל"ף עד תי"ו, ולמדה. כתב לו את ספר ויקרא, ולמדה.
היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.
הלך עקיבא וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע ואמר להם: רבותיי, הסבירו לי משנה אחת. לאחר שאמרו לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו ואמר: אל"ף זו למה נכתבה במשנה? בי"ת זו למה נכתבה? דבר זה למה נאמר?
חזר אל החכמים ושאלם והעמיק בדברים.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לסתת שהיה מסתת בהרים. פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות קטנים של אבנים, ובאו בני אדם ואמרו לו: מה אתה עושה? אמר להם: הרי אני עוקר את ההר ומטילו לתוך הירדן. אמרו לו: אין אתה יכול לעקור את כל ההר. היה האיש מסתת והולך עד שהגיע לסלע גדול, נכנס תחתיו, סתרו ועקרו ממקומו והטילו אל הירדן ואמר לו: אין זה מקומך אלא מקום זה. כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע.

---

על הסיפור

את האמונה ביכולת השינוי שלו קיבל עקיבא מהמאורע הפשוט של התבוננות בחריצי האבן שעל שפת הבאר, וכך הבין ששינוי הוא אפשרי, גם אם הוא קשה ומתרחש טיפין טיפין. כך בדיוק, כמו המים שהמדרש ממשיל את התורה אליהם, למד עקיבא עצמו – טיפין טיפין, בתחילה אות-אות ואחר כך הלכה-הלכה.
הדימוי במשל של רבי שמעון ממחיש את התנופה של הדרך הזו: כשמסתכלים על המשימה כולה היא נדמית כיעד בלתי אפשרי, אך רבי עקיבא הבין שהשיטה היא להתמקד בכל שלב בנפרד. ההתחלה אומנם איטית, אך ברגע שעוברים את השלב של אות-אות, צרור-צרור, מגיעים לשלב הבא, של עקירת סלעים שלמים בבת אחת, ומשם הדרך להגיע לפִּשרה של התורה ולעומקה מהירה בהרבה.
דרך הלימוד האיטית מתאפשרת גם הודות לאופיו העניו של עקיבא. כמי שגדל כאדם פשוט לא היה לו אגו נפוח, וכך יכול היה לשבת לצד הילדים (תינוקות בלשון התלמוד), וללמוד יחד עם בנו. אך כאן גם היה לו יתרון: כאדם בוגר שרואה בעיניים חדשות את אותיות הכתב, כאשר הגיע לקרוא פסוקים וללמוד הלכות, הוא לא לקח כמובן מאליו אף אות, וכך העמיק יותר מרבותיו. כך מוביל הסיפור מהלימוד הבסיסי, אות אות, לתורתו המתוחכמת של רבי עקיבא כגדול בתורה בעל שיטה ייחודית המסיקה מסקנות מכל אות בתורה