הסיפור

מה היה תחילת לימודו של רבי אליעזר בן הורקנוס?
בן עשרים ושתים שנה היה, ובן לעובדי אדמה היה, ולא למד תורה.
פעם אחת אמר בליבו: אלך ואלמד תורה לפני רבן יוחנן בן זכאי.
אמר לו אביו הורקנוס: אסור לך לאכול דבר עד שתחרוש תלם שלם. קם מוקדם בבוקר וחרש תלם שלם.
אותו היום ערב שבת היה. הלך וסעד אצל חמיו, ויש אומרים שלא אכל כלום משש שעות לפני שבת עד שש שעות אחרי שבת. בדרכו ראה אבן שדומה לכיכר לחם ושם אותה בטליתו, ויש אומרים לא אבן אלא גללי בקר. הלך ותלה אותם במלון שבו לן.
בבוקר הלך וישב לפני רבן יוחנן בן זכאי בירושלים, שלושה ימים ושלושה לילות, עד שיצא ריח רע מפיו.
אמר לו רבי יוחנן בן זכאי: אליעזר בני, האם אכלת דבר מה היום? שתק אליעזר.
שוב אמר לו רבן יוחנן: האם אכלת היום? ואליעזר שתק.
שלח רבן יוחנן וקרא לבעלי המלון שלו, ואמר להם: האם סעד אליעזר אצלכם?
אמרו לו: לא, חשבנו לעצמנו שאולי הוא סועד אצלך.
אמר להם רבן יוחנן: אף אני חשבתי שאצלכם היה סועד, באמצע ביני וביניכם איבדנו את רבי אליעזר.
חזר אל רבי אליעזר ואמר לו: כשם שיצא לך ריח רע מפיך, כך יצא לך שם טוב בתורה.
שמע עליו הורקנוס אביו שהיה לומד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי. אמר אלך ואדיר אליעזר בני מנכסיי, שכן הוא מעדיף את התורה על פני עבודה לפרנסת המשפחה.
אמרו: אותו היום רבן יוחנן בן זכאי יושב ודורש בירושלים וכל גדולי ישראל יושבים לפניו.
שמע רבן יוחנן שבא הורקנוס. הציב שומרים ואמר להם: אם בא הורקנוס אצלכם, אל תניחוהו לשבת. בא הורקנוס לשבת ולא הניחוהו, והיה מדלג ממקום למקום עד שהגיע למקום שבו ישבו נכבדי העיר ועשיריה בן ציצית הכסת ונקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע, והיה יושב ביניהם בחשש.
נתן רבן יוחנן בן זכאי עיניו ברבי אליעזר ואמר לו: פתח ודרוש בתורה.
אמר לו אליעזר: איני יכול לפתוח.
דחק בו רבן יוחנן ודחקוהו התלמידים.
עמד אליעזר ופתח ודרש בדברים שלא שמעתן אוזן מעולם. על כל דבר ודבר שיצא מפיו עמד רבן יוחנן בן זכאי על רגליו ונשקו על ראשו ואמר לו: ר׳ אליעזר בני, אמת לימדתנו.
כאשר הגיע הזמן לצאת עמד הורקנוס אביו על רגליו ואמר: רבותיי, אני לא באתי אלא להדיר אליעזר בני מנכסיי, ועכשיו כל נכסיי יהיו נתונים לאליעזר בני ולכל אחיו אין בהם דבר.
אמר לו אליעזר: אין אני נוגע בהם עד שחלקי יהיה שווה לחלקם של כל אחיי.

---

על הסיפור

הסיפור מציג את רעבונו של אליעזר בן הורקנוס הצעיר ללימוד תורה, ולאורך כל הסיפור הדימויים מקשרים בין דברי התורה היוצאים מן הפה לאוכל הנכנס אליו, ששניהם מזינים את האדם. אליעזר גדל במשפחה שבה לא חסר לו דבר חומרי, אך לא היה לו מאומה מן הרוחני שאליו שאף. הוא מותיר את המאכלים מאחור, והולך רעב למקומו של הרב הגדול רבן יוחנן בן זכאי. אבל בעוד שבמקומו הקודם הוא נהנה ממעמד של בן למשפחה בעלת אדמות, הרי שבמקומו החדש הוא עדיין חסר מעמד. בינתיים, עד שיהיה בקיא בתורה, הוא ממלא את טליתו באדמה. במצב הגבולי הזה הוא נמצא במשך זמן מה, ופה מתגלית ההקרבה שעשה, המתבטאת בריח הרע שנודף מפיו. לא ריח מאכל ומשקה שהיה לו בעברו, ולא ריח התורה שידוע כבר שיהיה לו בעתיד, אלא ריח של אדם מת. רק לאחר שאדם גדול כמו יוחנן בן זכאי מגלה זאת, הוא מצליח לצאת לגמרי מהעבר שלו ולהפוך מחקלאי לתלמיד חכם.