הסיפור

סיפר רבי יהושע בן לוי:
בשעה שעלה משה למרום לקבל את התורה ראוהו המלאכים, ואמרו לקדוש ברוך הוא: מה מעשיו של ילוד אשה בינינו?
אמר להם הקדוש ברוך הוא: לקבל את התורה בא.
שאלו המלאכים את הקדוש ברוך הוא: כיצד זה אתה רוצה לתת לבשר ודם את אותה חמדה גנוזה השמורה אצלך 974 דורות לפני בריאת העולם? 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ?' (תהלים ח, ה) שאלו המלאכים, ודרשו – 'ה׳ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכׇל הָאָרֶץ – אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם!' (תהלים ח, ב); כלומר: את הודך וכבודך עליך לפרוש כאן בשמיים – ולא להוריד לארץ אל בני האדם חסרי החשיבות!
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: השב להם תשובה על שאלותיהם.
אמר לו משה: ריבונו של עולם, ירא אני שמא ישרפו אותי בהבל שבפיהם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אחוז בכיסא כבודי והשב להם תשובה.
אמר משה: ריבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי, מה כתוב בה?: 'אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם' (שמות כ, ב); פנה משה למלאכים ושאל אותם: וכי למצרים ירדתם? וכי לפרעה השתעבדתם? מדוע אפוא שהתורה תוענק לכם?! המשיך משה ושאל את המלאכים: מה עוד כתוב בתורה?: 'לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים'(שמות כ, ג); וכי אתם שרויים בין הגויים שעובדים עבודה זרה? ומה עוד כתוב בה? 'זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ' (שמות כ, ח); וכי עושים אתם מלאכה שאתם זקוקים לשבות ממנה? ומה עוד כתוב בה?: 'לֹא תִשָּׂא אֶת־שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא' (שמות כ, ז); וכי מסחר אתם מנהלים שאתם עשויים להישבע לשקר? ומה עוד כתוב בה?: 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ' (שמות כ, יב); וכי אב ואם יש לכם? ומה עוד כתוב בה?: 'לֹא תִּרְצָח', 'לֹא תִּנְאָף', 'לֹא תִּגְנֹב' (שמות כ, יג): וכי קנאה יש ביניכם? וכי יצר הרע יש ביניכם?
מייד הודו מלאכי השרת בצדקתו של הקדוש ברוך הוא, וויתרו על דרישתם שייתן את תורתו דווקא לדרי השמיים. וכאשר חזרו המלאכים על מזמורם: 'ה' אֲדֹנֵינוּ מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ' (תהלים ח, י), כבר לא אמרו את המילים 'אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם'.
מייד נעשה כל אחד ואחד מן המלאכים אוהבו של משה – ומסר לו דבר במתנה, כפי שנאמר 'עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם' (תהלים סח, יט). כלומר בשכר שגרמת לכך שיכירו בחשיבותך כאדם בן תמותה – קיבלת מהם מתנות. ואפילו מלאך המוות העניק לו מתנה, כפי שמסופר במקום אחר שמשה ידע את איך לעצור מגפה שפרצה בעם ישראל (במדבר יז, יא-יג), ואילו מלאך המוות לא גילה לו סוד זה – מניין ידע אותו?

---

על הסיפור

בלב סיפור זה עומדת הבעיה המהותית העומדת ביסוד המאורע המכונן של העם היהודי: נתינת התורה מן האל לאדם. כיצד עשוי האדם, יצור נברא ובן תמותה, לקבל את דבריו הנשגבים של אלוהים עצמו? את הפער האינסופי שבין השמיים והארץ מייצגים כאן המלאכים, המגלים במהלך הסיפור על הגבורה והשגב המצויים דווקא בעולמו השפל של האדם.
הסיפור נפתח בהצגת עלייתו של משה למרום לקבל את התורה, המוצגת בדברי המלאכים כמאורע דרמטי שבו חודר למרחב השמימי 'ילוד אישה', ובכך מוחק בחוצפתו את החיץ שבין השמיים הנצחיים ובין הארץ הגשמית והזמנית. חדירה כזו ועירוב גבולות כזה הם בלתי נסבלים עבור המלאכים. כאשר הם מגלים כי אותו ילוד אשה מגיע בשביל לקבל את התורה האלוהית, זעמם גובר עוד יותר. התורה, כך אנו מגלים, היא הדבר היקר ביותר בעולם השמימי, 'חמודה גנוזה' שאותה גונז האל אפילו מפניהם של יושבי המרומים; ודווקא את האוצר המופלא זה מחליט אלוהים להוריד אל הארץ השפלה.
אלוהים מבקש ממשה שיענה על מתקפותיהם של המלאכים, וכאשר הוא חושש מעוצמתם ומחרונם הוא מציע לו לאחוז בכיסאו. אותו 'ילוד אשה', כפי שמבקש אלוהים להראות, שונה אומנם מן המלאכים בגשמיותו ובזמניותו, אך הוא שותף להם ביכולתו לחשוב, לדבר ולטעון טענות, וכפי שמתברר – עולה עליהם ביכולתו ליצור חמלה והבנה.
משה, כמו המלאכים, לא נחשף עדיין לתוכנה של התורה, אך הוא משתמש במעט שכבר שמע במעמד עשרת הדיברות בשביל להתנצח עם המלאכים. בנאום מלא אירוניה ומרירות כאחת מראה משה למלאכים כי אותה 'חמודה גנוזה' שיצר הבורא עידן ועידנים לפני בריאת העולם אינה עוסקת בסודות רוחניים מופלאים – אלא במאבק היומיומי שמנהל האדם עם טבעו: עמלו וקנאתו, רצחנותו ושקריו, ונטייתו לשעבד את אחיו. נאומו של משה אינו נושא בתוכו רק טיעון רציונלי, אלא הוא גם צעקה מרה על המאבק הבלתי פוסק שנגזר על האדם. כך נחשפים המלאכים לא רק לטיבה המפתיע של התורה שאלוהים הסתיר מפניהם, אלא גם לטיבו של הקיום האנושי – על אתגריו האדירים. נזר היצירה האלוהית, מגלים המלאכים, הוא אינו אלא דרכו של הבורא לעזור לבני האדם להתמודד עם האתגרים, הקשיים והרוע הממלאים את עולמם.
עמידתו ההרואית של משה אל מול המלאכים גורמת להם להתאהב בו, והם מצטרפים לאלוהים המעניק לו את התורה, ומעניקים גם הם מתנות משלהם. אפילו מלאך המוות, המייצג את הפער הבסיסי ביותר בין המלאך הנצחי ובין האדם בן התמותה, ממוסס באופן כלשהו פער זה – ומעניק למשה שליטה מסוימת על גזירת המוות. כך מנפצת קבלת התורה את 'תקרת הזכוכית' המפרידה בין בני האדם ובין השמיים, ויוצרת יחס של אהדה ושותפות בין שמיים וארץ.