תורה של פורים
באמצעות דרשה לפורים, רווית מושגים הלכתיים הצליח "רב-פורים" מחופש לגרום לרבי צדוק הכהן להתגלגל מצחוק, כפי שמעולם לא קרה לו.
סיפר תלמידו של רבי צדוק הכהן מלוּבּלין:
פעם אחת הייתי אצל שולחן הרב בסעודת פורים, והיו שם חסידים אחדים שבאו מערי השדה ורצו לשמח את רבם בשמחת פורים. מה עשו? אחד מהם התחפש לרב מעיירה קטנה, שאינו אלא בור ועם-הארץ, וחבריו התחפשו לפרנסי אותה העיירה. כך באו אל ר' צדוק לערוך לפניו "דין תורה". ה"פרנסים" טענו כי ה"רב" שלהם הוא עם-הארץ ואינו יודע להורות על פי ההלכה אפילו הוראה אחת. וה"רב" טען כנגדם כי כל פסקיו הם על פי השולחן ערוך, וגם גאון הגאונים לא יורה אחרת.
אז שאל "הכהן", ר' צדוק, את ה"רב-פורים": "ספר לי כיצד פסקת על פי ההלכה."
– "באה לפניי שאלה הלכתית," סיפר ה"רב" – "חלבו את הפרה לתוך כלי מנוקב, והפרה תחבה את רגלה לתוך הכלי. והרי כאן מתעוררות בעיות הלכתיות קשות – אמנם דלי הפח היה מנוקב אך היה בו חלב, ואם ננעצה בו רגלה של הפרה הרי שיש כאן 'בשר בחלב'!"
– "וכיצד פסקת?" שאל ר' צדוק.
– "הוריתי," אמר ה"רב" כשהוא שוזר ביד אמן מושגים מדיני הכשרות – "כי את החלב יש 'להדיח', את הדלי יש 'ללבן' ואת רגלה של הפרה יש 'לנעוץ בקרקע'."
כששמע ר' צדוק את תשובתו של האיש התחיל לצחוק צחוק גדול, וכך המשיך וצחק רגעים אחדים. אחר כך אמרו חסידיו כי לא ראו אותו בשמחה ובחדווה כזו מעולם.
במקומות רבים נהוג כי בפורים עורכים מין הצגה שבה שחקן המחופש לרב מלמד דברי תורה שגויים במתכוון כדי לשעשע את הקהל. בסיפור שלפנינו נערכת הצגה מושלמת שכזו לפני ר' צדוק הכהן מלובלין, שהיה ידוע כתלמיד חכם גדול מאוד וכאדם שלא נטה לשובבות ולצחוק.
בגאונות הצליח השחקן לשזור מושגים רבים מתחום הכשרות כדי ליצור "פסק הלכה" אבסורדי. "הדחה" היא שטיפת כלי במים, אולם לא ניתן כמובן "לשטוף" את החלב. "ליבון" הוא שרֵפת כלי באש כדי להכשיר אותו, אולם דלי חלב מנוקב ייהרס באש שכזו. נוסף לכך, "ליבון" מזכיר כמובן את צבעו הלבן של החלב שבדלי, ולבסוף "נעיצה בקרקע" גם היא נעשית לפעמים כחלק מהכשרתם של כלי מאכל, והנה הפרה נועצת את רגליה בקרקע בכל צעד…
הסיפור מתאר אפוא "דרשת פורים" מצחיקה שהצליחה להשפיע אפילו על ר' צדוק הכהן.
