הסיפור

כשהרב שלום משאש, רבה הראשי של מרוקו, עלה לארץ, הוא חיפש חברותא ללימוד. בינתיים הוא התמנה לרבה הראשי של ירושלים ובאחד מהמבחנים שעשה לאברכים ראה בחור למדן וחכם שנפשו חשקו בתורה. הרב משאש קבע ללמוד איתו בחברותא, ייחד לו מקום בביתו ועל שולחנו, והלימוד המשותף נמשך שנים רבות.
כשישבו ללמוד בפעם הראשונה שאל הבחור: "כבוד הרב. מה נלמד?" והשיבו הרב משאש: "ברור הדבר. נלמד הלכות שמיטה ויובלות".
שאל האברך בסקרנות: "ומדוע נלמד דווקא הלכות אלו?" השיב לו הרב משאש: "עד כה הייתי במרוקו, ובחוץ לארץ אין הלכות אלו נוהגות. עכשיו כשזכיתי לעלות לארץ חייב אני ללמוד את תורת ארץ ישראל".

---

על הסיפור

יש מצוות שמקיימים רק בארץ ישראל. דינים אלה קשורים, רובם ככולם, לעניינים הקשורים באדמת הארץ, כדיני תרומות ומעשרות ודיני שמיטה ויובל. במשך אלפי שנים רובו של עם ישראל היה בגלויות השונות ולא קיים הלכות אלו, ולכן הרבנים שישבו בתפוצות לא למדו אותן כלל, ורבים מהם גם לא שינו ממנהגם אחרי שעלו לארץ ישראל.
הסיפור מאיר את דמותו של הרב שלום משאש. אף שהיה כבר כבן שבעים כשעלה לארץ, הוא הבין שעליו ללמוד תחום חדש ולהעמיק בו. מעבר לסקרנות הטבועה בו, הוא מתייחס ברצינות לתפקידו כרב בישראל ושואף להבין לאשורם גם דינים שלא עסק בהם עד כה. לשם כך נזקק הרב הגדול לחברותא, והוא לא מהסס לצרף אליו תלמיד צעיר.