תוכחת אישה חוטאת
ר' אברהם יהושע הֶשֶל מאפטא דוחה ומעליב חוטאת שבאה אליו, והיא מוכיחה אותו על כך ודורשת ממנו ללמוד ממנהג האל בחוטאים.
באחד הימים הגיעה לביתו של רבי אברהם יהושע השל מאפטא אישה אחת שביקשה להתייעץ עמו בעניין כלשהו.
כאשר ראה אותה הרבי צעק בקול: "זונה שכמותך! לפני זמן מועט עברת עבֵרה גדולה ועכשיו את משחרת לפתחי? התרחקי מכאן!"
ענתה לו האישה מעומק לבה: "בורא עולם סבלני כלפי רשעים ואינו פורע חובו מהם מיד ואינו מבייש אותם ברבים, כדי שלא יתביישו מלשוב אליו. אין הוא מסתיר פניו מהם. ואתה הרב מאפטא, יושב על כיסאך ואינך יכול להתאפק מלהלבין את פנַי ברבים ולגלות את מה שבורא העולם בחר להסתיר!"
לימים, כאשר שוחח הרב עם תלמידיו על מאורע זה, אמר להם: "מעולם לא ניצח אותי אדם אלא אישה זו. יהיה לכם הדבר לאות ולמופת: יש לדון כל אדם לכף זכות גם אם נדמה שאין בידו אלא עבֵרות ולקוות תמיד שגם אם חטא, עתיד הוא בלי ספק לשוב בתשובה שלמה."
סיפורים חסידיים רבים מלמדים על גדולתם של צדיקים, בעוד הסיפור הזה מראה לנו את ר' אברהם יהושע השל מאפטא בשפלותו, כשהוא מקבל תוכחה פומבית קשה. בתוכחה הזאת יש מידה כנגד מידה למילים הקשות שהוא עצמו אמר לאותה אישה בפתיחת הסיפור. האישה מצליחה להפוך את התפקידים ולהיות המוכיחה של הרב, שתפקידו להוכיח את העם וללמדם מוסר.
מעניין לראות שהיא אינה מלמדת אותו מוסר מתוך התורה אלא מתוך ההיגיון: "אם אלוהים אינו מוכיח את החוטאים, אינו מעניש אותם בעולם הזה ואינו חושף את פשעיהם – מניין לך הזכות לעשות זאת?" מתוך שפלותו המוסרית של ר' אברהם יהושע אנחנו רואים גם את גדולתו ואת נכונותו לקבל את התוכחה, גם כשהיא נשמעת מפי אישה שבתחילה זלזל בה.
