הסיפור

בשבת אחת שהה חסיד צעיר ושמו מאיר אצל רבי ירחמיאל ישראל יצחק מאלכסנדר.
באותו הלילה לא יכול היה מאיר לישון. כשהאיר השחר הלך לטבול במקווה ואחר כך בא אל ביתו של הרבי. מבעד לחור המנעול ראה את הרבי יושב על יד השולחן ושמע כי הוא קורא תהלים.
פתאום הרגיש הרבי בעמידתו של מאיר מאחורי הדלת וקרא לו להיכנס. כשנכנס, אמר לו הרבי:
"אספר לך מה אירע לי בעצמי.
שבת אחת שהיתי אצל רבי, ר' דוב בֶּריש מבּיאלה. כל אותו הלילה לא יכולתי לישון, וכשהאיר הבוקר באתי אל חדרו של רבי, הוא קרא לי ומצאתי שהוא קורא בתהלים את הפסוק 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.' (תהלים מב, ח).
אז הסביר לי רבי את הפסוק ואמר – 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא' – אני הוא, הקורא לך ואומר – גם אני 'תְּהוֹם'. גם אני עברתי בעצמי את צרותיך ומשבריך – 'כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ – עָלַי עָבָרוּ.'
אחר כך אמר לי ר' דוב בֶּריש – 'עלינו לזכור כי לבסוף יהפוך הלילה ליום, ומכל החושך והצרות יצמח אור ותעלה שירה. הנה כך כתוב בפסוק הבא שבפרק – 'יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי' (פסוק ט)".
לאחר שסיים ר' ירחמיאל ישראל יצחק את סיפורו אמר למאיר: "ועכשיו הבט – גם אני עומד באותו הפסוק שבתהלים. 'תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כָּל־מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ – עָלַי עָבָרוּ.'

---

על הסיפור

הסיפור מכיל שני סיפורים שהם אחד. בסיפור הפנימי מספר האדמו"ר ר' ירחמיאל ישראל יצחק על עצמו כאדם צעיר. סיפורו של הרבי מקביל בדיוק לאירוע שמתרחש באותו הרגע, שבו החסיד הצעיר מאיר עומד לפניו.
בנקודות זמן שונות, שניהם אנשים צעירים הנתונים במשבר. המצוקה הנפשית מתרחשת דווקא כשהם בשבת במחיצתו של הרבי. אולי זהו זמן המתאים במיוחד לחשבון נפש, וממילא לתחושות של תסכול עמוק וצער.
שניהם אינם מצליחים לישון בלילה, ובבוקר השבת הם באים אל רבם ומוצאים אותו קורא פסוק בתהלים העוסק בתהומות הקוראים זה לזה ומספרים – גם עלי עברו "משברים".
הנחמה שבסיפור היא ההזדהות, ההבנה כי גם הרבי, הצדיק והמבוגר בשנות דור, מכיר את התהום ועבר בעצמו משברים. ההזדהות הזאת היא המעניקה לחסיד הצעיר תקווה. הידיעה שאדם נוסף מכיר בעצמו את התהום, בייחוד אם מדובר באדם נערץ ומכובד, מעניקה נחמה גדולה. כעת יש תקווה כי ה"לילה" המאיים יסתיים ואולי אפילו יהפוך ל"שיר", כי דווקא הכאב וייסורי הנפש יכולים להביא ליצירה והתפתחות.